(כבשת הצלה, חיים פרנס, 2015. צילומים : אלעד שריג)
- אז איך לקרוא לך?
הוא עמד לפניה על ארבע בראש מורכן.
- חפץ, גבירתי. מבקש שתשתמשי בי כרצונך, גבירתי.
זה הספיק לה. מאותו רגע לא קראה לו כלל. לחפצים אין שם, רק שימוש ופשוט לוקחים אותם.
עכשיו היא החזיקה אריזת קרטון שממנה הוציאה באותו ערב את המתנה עבורה. איכשהו למרות כל התוהו ובוהו של שאריות אוכל פזורות, כוסות, קרעי צלופן, כתמים של מה שכבר התלקק מהרצפה, בגדים שלה זרוקים לכל עבר, השקית הזאת הצליחה להגיע איתה הביתה. בתוך השקית צמוד לדופן, מבפנים, הייתה קבלה. היא עיקמה את אפה בחוסר שביעות רצון. פי, לא יפה להשאיר מחיר, ועדיין הסתקרנה כמובן ותלשה את הפתקית לראות את הערך הנקוב שם. להפתעתה לא ניתן היה לראות אותו, זה היה פתק החלפה. פניה זרחו, תשומת לב לפרטים קטנים מצאה חן בעיניה.
איך בכלל עלה לו הרעיון לקנות לה שפתון? נהוג שוקולד, פרח, אבל שפתון? היה בזה משהו נועז, במיוחד לאור העובדה שלא הכירו. הצבע אגב היה מושלם, מכובד ומשעשע בו זמנית.
NUDE POP
היא התאהבה בליפסטיק הזה ממבט ראשון.
