The Shadow Self

"כאמור, ההתנהלות של אפוני האור כולה, מושתתת על שלושה צרכים מרכזיים שסביבם נבנו החיים בכדור הירוק:

הצורך בהישרדות,

הצורך בשייכות

והצורך בשליטה.

כל חוויות הקיום של אפוני האור, כולן נגזרות מצרכים אלה ברמות ובגוונים השונים לטוב ולרע, כגברים וכנשים, בתרבות כזו או בתרבות אחרת. הכדור הירוק הינו מרחב של קצוות. כל עוד מתנהלים אפוני האור מתוך מפתח זיכרון צר, חווים הם את חייהם בתוך מרחב של דואליות, של קטבים שברובם ניצבים זה מול זה, זה כנגד זה. חוויותיהם מושתתות על ניגודים קוטביים: טוב ורע, שחור ולבן, גבר ואישה, שולט ונשלט, רודן וקורבן ודומיהם. 

בחוויה דואלית זו מתקיימים ומזינים זה את זה שליטים ונשלטים. השליט עושה בנשלט, [או במקרה שלנו שליטה בנשלט/ת (אני)], כבתוך שלו - פיזית מנטאלית, רגשית ורוחנית.

...

המיניות איננה צורך, מיניות היא תוצאה. תוצאה של הצורך בשייכות, בצורך הבסיסי ביותר להתחבר, להיות שייך ...
המיניות הינה תוצאה של צורך בסיסי נוסף, הצורך בהישרדות וקיום. הילודה ויצירת המשכיות לעצמי, למשפחה ולשבט היא תוצאה של יחסים מיניים. כשמיניות פוגשת בצורך בסיסי נוסף - שליטה, הדברים עלולים להתנגש. "

"השחר של העידן השלישי", 2016, בן שחר, ח'. 

כדי לפתח שמיעה, 

זו המוזקלית,

שמתפתחת בעיקר מנסיון חיים,

מציעה לתלמידיי לבחון דברים משונים.

למשל, לתאר צלילים ששמעו מחיי היום יום,

בכתב.

וגם לענות על השאלה:

האם שמיעת טיפוף נעלי עקב על מדרכה בלילה

הוא מוזיקה? אם כן, למה? ואם לא, למה?

מי שרוצה מכאן

מוזמנת ומוזמן להתייחס לשאלה. 

שאני שולטת.

נוחה לבריאות, מורה מצוינת למוסיקה, נערצת, חוש הומור חד ומשובח. בגדים נוחים. בושם תואם וקל. 

מה שכן, הם, הסביבה חשה במשהו. זה מתבטא בנשים צעירות שבאות להחמיא.

בתלמיד שמתישב ומספר מה קרה לו אחרי השיעור האחרון ומה גילה בעצמו תוך כדי האימון בבית. 

באופן שאמר ''איזה מזל שפגשתי בך.''

לא פעם ולא פעמיים סימתי את ההתקשרות אחרי  שנשלחו אלי תמונות. בו במקום. נמחק ונחסם העניין. עוזר מאוד בסינון.

כולל את אלה שעפים על עצמם ומתארים במילים חמות את איכויות גופם ופרצופם,,,

מה בדיוק ההצעה העומדת מאחורי זה? 

רק המחשבה על דחיפת הבשר היזומה הזאת מעוררת בי סלידה  כה עמוקה עד שלא בא לי בכלל  להתעכב. 

מי שיש לו הסבר מושכל מדוע אין לשלוח תמונות ללא הזמנה מפורשת, מוזמן לרשום כאן בהערות. למען מי שלא מבין.

תבוא אליכם הברכה,

ברכת השליטה הטהורה

ההצגה שאתה מעלה בפני כל העולם שוללת ממך את המציאות

שלך.

The presentation that you give to the rest of the world
denies your own reality.

המעטפה הגיעה אליה למשרד עם שליח מיוחד. השליח סרב להשאיר אותה למזכירה והתעקש לקבל את החתימה אישי ממנה. יופי, היא דווקא אהבה את האווירה הזאת. התעקשות, פרטים קטנים, מכובדות, חתימות, מעטפות אמיתיות על נייר ממשי ומסירת אקספרס. היא חשבה רגע מתי לפתוח את הממתק שמחכה לה במעטפה. עכשיו? אחרי מטלה שעסוקה בה, בסוף היום במשרד, בבית? מחר?
היא בחרה בסוף היום. במשרד, לפני חזרתה הביתה. הרגע הזה הגיע, היא מזגה לעצמה קצת ג'ין והוסיפה לו טוניק צונן וכמה קוביות קרח. חלצה את הנעלים והרימה אותן על הדום שמול הכורסא. עמעמה את האורות והדליקה את מנורת הקריאה שליד. לקחה את המעטפה בידיים ובחנה אותה מכל צד. פתחה בקלות עם סכין משנהב ולפני שהוציאה את התכולה, הריחה מעט. לפעמים הדי בושם גברי או אפטרשייב היו נלכדים במעטפה, לפעמים דווקא בושם נשי, מולקולות הריח, אמינות עבורה יותר מכל מילה כתובה. היא קרבה את המעטפה לאפה ינקה קצרות ובבת אחת. והתגלגלה מצחוק. הריח הושתל שם בכוונה. ריח מפתיע צלול ורענן. ריח פטל שאי אפשר שלא לזהות. כל הכבוד היא חשבה, זכה בנקודות על היצירתיות והביצוע. 
היא הוציאה 2 עמודי A4 באחד הרשימה שביקשה ממנו לכתוב, והשני טקסט. 
היא התחילה עם הרשימה

רשימת מה לא לשבוע הקרוב:

יום א' לא פנוי 00:00-21:00

יום ב' 00:00-13:00
16:00-18:00
22:00-24:00

יום ג'
00-06:00

יום ד'
05:00-08:30
13:00-18:00
19:00-24:00

יום ה'
00-24:00

יום ו'
00-10:00

שבת
22-24:00


היא עברה על הרשימה במהירות, חיכה חיוך קטן ועברה לדף השני:

גבירתי האחת והיחידה היקרה
עצותיך היו לי לעזר רב. 
במוקם להתיסר בהסתרה אני עתה עסוק בלפזר רמזים וסימנים עדינים להיותי הזונה הקטנה שאני. 
הלכתי לקנות גרביונים בהפסקה מהעבודה כפי שהצתוויתי על ידך. 
העובדה שאני עושה זאת מתוקף השיוך שלך אותי נסכה בי אמונה בעצמי וביטחון אדיר. הגברת בחנות ללבני נשים עזרה לי לחשב את המידה שלי ללא היסוס. מאוד מקווה שתאהבי את שני הזוגות שרכשתי. בבית הנחתי אותם באריזתם במדף התחתונים שלי בארון. 
בערב כאשר אשתי התפשטה מבגדי העבודה לבגדי בית היא הבחינה בהם ואמרה וואו קנית לי גרביונים? אני כמעט ולא לובשת, נחמדים דווקא. שתקתי כפי שהנחת אותי. הרי היא עדיין לא שאלה אותי שום דבר. ההכרה שאני משרת אותך על ידי התנהגותי כמו מקימה אותי מן המתים. אני מתרגש, אני מרגיש את הדם זורם, אני נוכח, אני פה. אשתי לקחה את הגרביונים והעבירה אותם למדף שלה. עדיין לא אמרתי דבר. ראיתי אותה מהצד כמו חושבת חזק או שואלת את עצמה לגמה גרביונים ולמה 2 זוגות. היא שאלה בסוף, למה קנית 2 זוגות?
כדי שיהיה ספר אם אחד יקרע, עניתי בענייניות. היא עדיין לא שאלה למי הם אז לא נידבתי מידע כפי שהנחת אותי. נחמד מצידך, מעניין לאיזו שמלה הם יתאימו? גם אני שואל את עצמי את אותה השאלה, אם כי התשובה שלי היא פשוטה, את תבחרי לי אותה . .  .

עפר ואפר לרגלייך מאושר על המסע שהוצאת אותי אליו
שלך, מצפה לכל סימן ממך
חיי לך מוגשים

 

הכינוי שונה לTOHAR AFEL, מ ONEG AFEL .  גם זה זמני, ויתחלף שוב בעוד כחודש. 

שם הבלוג יהיה THE SHADOW SELF

השינויים בהלימה לחקירה המתחדשת של הפחד שלנו מטוהר. הפחד מלפגוש ולאהוב את הצל שלנו ושל הזולת. 

הוא, מוצק,  נמוך קצת ושעיר, אי שם אחרי 50, עמד כשני מטר מאחוריה. 
היא בכותונת כהה וצמודה לגוף עמדה ליד השיש עם הגב אליו ומרחה קרקר מקמחים אחרים. 
"יותר רחוק" היא פקדה לאט ובשקט כמו כדי לא להפריע למחשבות של עצמה, והוא זז אחורה עד שגבו הגיע לקיר. 
היא ידעה כמובן, הרגישה שהוא לטש בה את עיניו. היא לא אהבה את זה. 
כאשר היו יוצאים לאכול, היתה טופחת קלות על צלחתו עם מזלג, כדי שיחזיר לשם את מבטו הרעב. מה שהיה עושה מיד. הוא לא ידע מה נעים לו יותר, להתבונן בה במבט מעריץ או לציית מיד ולהחזיר את המבט. הוא התאווה להסתכל בצלחת כי זה היה רצונה. כי הוא שלה. זה מה שזה אמר. . . הוא שלה, סוף סוף. הוא שלה. היא אומרת לו איך להתנהג, איך להיות טוב יותר עבורה. הוא שלה. 

עכשיו היא שהתה בהלך רוח מהורהר, בדיוק כתבה וקמה למטבח להכין לה משהו קטן. כאשר התעקש פעם להכין לה, היא הסבירה לו תוך כדי שהוא מענג אותה בין רגליה שההכנה, התהיה מה לנשנש, והלעיסה עזרה לה לעבד את החומר, לארגן את ההשראה ולהתמקד. "בדיוק כפי שהלשון ממקדת אותך במה שחשוב", היא לחשה תוך כדי שהיא תופסת בשערו ודוחפת אותו עמוק יותר, וסוגרת על ראשו עם רגליה. 

אבל עכשיו הוא הרגיש איך נוכחותו בכל זאת הכבידה עליה ותהה מה ניתן לעשות על מנת לאפשר לה את השקט לו היתה זקוקה. 

. 

"אני צריכה שלא תהיה", היא אמרה לו מהגב. 
גבירתי?
"מה אתה יכול לעשות כדי לא להתבלט?"
גבירתי רוצה שאלך. . . 

"לא, אני רוצה שלא תחשוב חזק כל כך, עד שזה ממלא את כל הבית."

אני יכול להסתתר. גבירתי סגרה אותי פעם בארון. 
המממ, לא נראה לי. עד שתלמד לשלוט במחשבות השמנות שלך, תשכב על הגב ותכסה את עצמך עם השטיח. 

הוא נשכב על הגב, הרים את שטיח הבד מהרצפה וכיסה את עצמו. האבק, הליכלוכים הקטנים כיסו את גופו העירום וגרמו לגירוד בכל מיני חלקי גוף. כל זה בשבילה. זה עבורה. כל רגע כאן, איתה, היה השקעה בחייו. הוא היה מודע לעובדה שמה שקורה מחזיק את נישואיו מאושרים ואת ילדיו בריאים. ריח האבק הזה בנחיריו, הקור מרצפת האבן, הפער בין מופעו בעולם "החיצון" לבין היותו כאן נתון באופן מלא למרותה. מימוש האיזון, כל מה שנדרש.  רק כך הייתה משמעות לחייו, לפער. 
לפתע הוא שמע אותה: "אני שומעת אותך אלף,  אתה ממשיך לחשוב חזק מדי. אם לא היה עלי לסיים את המאמר תוך שעה היית נענש מיד. זה יחכה עד אחרי שאסים. סתום. פשוט תסתום" 

מְשׁוֹרֶרֶת אַלְמוֹנִית עַל

סֵקְס בגִּיל הַזָּהָב

אַחֲרֵי מְחָאוֹת "מִי-טו", אַסְדוֹת הַגַּז וְקוֹטֶג', מָה עוֹד לֹא מְעַנְיֵן?

לְהָרִים מְעַט אֶת נֵס הַסֵּקְס

של הזְּקֵנִים, וּבִמְיֻחָד של הזְקֵנוֹת.
אַלְמָנוֹת, אַלְמוֹנִיּוֹת, אַשְׁמָאִיּוֹת מְקֻמָּטוֹת.
וַעֲדַיִן,
הַטַּאבּוּ כָּבֵד כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא נִתַּן אֲפִלּוּ לְנַחֵשׁ
מֶה הָיִתָה אוֹמֶרֶת עַל כָּךְ מָיָה אַנְגְּ'לוּ
אוֹ אוֹפְּרָהּ וִינְפְרִי.
בְּכָל אֹפֶן, הַשְּׁקִיעָה הַזֹּאת בְּאַרְגָּמָן, זָהָב וּתְכֹל,
כֹּה מְפֹאֶרֶת, עַד שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מַחְוִירָה.