https://www.facebook.com/watch?v=920679318836343
עובדת בכנסת אמרה לי, שרצות שמועות שגלית זאת, אובססיבית על ביבי בקטע אחר.
ואני רואה בעיני רוחי איך היא מניחה את כל עוצמתה על מגש של כסף, ערומה,
שמה אותו ביראת קודש למרגלותיו,
מבקשת מהוד רוממותו בתחינה, רשות ללקק את נעליו האיטלקיות, והוא בתגובה בועט בה בפנים,
זרזיף של דם ניגר מאפה והיא מתחילה לרעוד מחשק.
בהוראה נצורה אינטימיות.
אנחנו אוהבים את ההוראות מהסוג הזה, בכל גיל.
לפעמים הן מופיעות כהנחיות, לפעמים כצווים, כציוויים, דרישות, כללים, מצוות, פקודות. אנחנו אוהבות את מה שייצא מאתנו בהיענות להן.
יש תחושה חזקה של התחברות בפעולה.
כאשר תקבלי הוראה ממי שאת מעריך ומוקיר, את מתמלאת בתחושת זיקה, שייכות, קשר, אמון הדדי. תתמלאי בתחושת אמון לעצמך, כי מישהו באמת זיהה אותך וכיבד אותך בהוראה. סימן שאת שווה זאת, בדיוק כפי שאת. כעת נוצר ביניכן חוט משולש שלא ינתק, של אמון.
או אז, בא לAך.
בא לךA לעשות את זה בדיוק כמו שהצטוויתA, כמו תלמידה שקדנית. בא לךA לעשות אפילו קצת מעבר, או לקוות שהמשימה תהיה יותר קשה ומאתגרת, שתצטרכי למאמץ, לתשלום, למסירות הנפש. את אוהבת את עצמך כאשר את בתוך זה. את מרגישה הזדככות, התעלות, גדילה, התרחבות.
המאמץ הוא לא וויתור, אלא פעולת חיבור לאינטימיות משותפת. הזמנה לעונג. משותף מעצם קבלת ההוראה.
מהאינטימיות שבאקט.
צדק ואמת
"אז כפי שאת רואה, סטלה, מה שצודק, לא תמיד אמיתי ומה שאמיתי, לא תמיד צודק." סיכם הנשוי את ווידויו לאשתו.
היא שתקה מעט ואז אמרה: "המממ, נראה לי שכך גם אצלי. תגיד, כמה זמן זה כבר נמשך?"
"מאז שאני ילד, וגמרתי מפנטזיה על אמא שתלטנית של איזו ילדה מהכיתה."
"אתה זוכר את הפנטזיה?''
"הו, בוודאי. אמה האימתנית וחברתה חטפו אותי, הכניסו לתא המטען של האוטו ונסעו... "
''בסדר, בסדר, אתה לא חייב לפרט עכשיו.'' היא קטעה אותו בחוסר סבלנות.
היא קמה מהכיסא, שילבה את ידיה על החזה ופנתה לחלון. היא הסתכלה רחוק.
הוא נורא התבייש . אחרי שחשף בפניה חיי הסתרה של שנים, הוא לא האמין שזה יהיה קשה עד כדי כך. כרגע המעשה שחשב אותו לאמיץ והרואי, נראה פתטי ומיותר.
למה הוא היה צריך לערב אותה בסטיה שלו? למה זה מועיל? מה זה נתן? הוא ראה איך אשליית ההרואיות שלו ומצוקתו האישית הובילו אותו למעשה שהתא המשפחתי שבנו באהבה ומסירות, לא בשל להכיל.
בנוסף, ב
תוך חוסר נוחות הולך וגובר, הוא הבין גם שהטיל על אשתו את מלוא כובד משקלה של מציאת הפתרון.
אחרי שתיקה ארוכה היא שאלה אותו בלי להתיק את מבטה מהחלון:
"ועכשיו במה תבחר, אב ילדיי? בצדק או אמת?"
"גם עכשיו, באמת" הוא ענה לה בשקט.
היא הישירה את מבטה אליו. "טוב ויפה, ואני אוהבת אופרה ונסיעות בעולם, כמו שאתה יודע. היות ותמיד התלווית אלי בנסיעות האלה כאילו אתה בעונש, אפשר לפטור אותך מעתה ואילך מנוכחותך בהן. אין בכך צורך. אהיה עצמאית, ותעביר לי כל חודש כשלושת אלפים וחצי. "
"מאיפה?!" הוא קפץ, " על מה את מדברת? מה את עושה, סטלה?"
''אני מבינה שזה לא נראה צודק בעיניך, יקירי, לא נורא, הרי אתה נשאר עם אמת שלך, לא כן?"
אתמול לראשונה ראיתי את 'המזכירה'.
יש לכם הצעה לסרט כמו זה אבל הפוך?
תודה
(לא פורנו, הורג אומנות)
כאשר בפועל יש להם בת זוג?
אז הם ממש בסדר, נכון?
אגב, בנות הזוג הנסתרות האלה לא פראייריות בכלל.
תמיד, אבל תמיד, שולחות הודעה מעל גבי האתר. ואני קולטת.
ומה נראה לכם, כמה נשים ירשמו גרושה, ויש להן בן זוג שהן מנסות להסתיר. . . ?
במספרן הן יותר מגברים "גרושים" , אותו דבר? פחות?
גַּ֤ם כִּֽי־תלֵ֨ךְ בְּגֵ֪יא צַלְמָ֡וֶת
לֹא־תירָ֤א רָ֗ע
כִּי־אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י
(למען הסר ספק, במקור כתוב: גם כי אלך. . . )
PASSION IS A FORM OF SELF CARE
לאט הפעם
נדבך
ועוד נדבך
תמונה.
מתגלה מחדש גם לעצמי,
דרך עיניים אחרות.
אה
וככה אני נראית כאשר שולחים לי הודעות בסגנון
היי, ועוד 4 מילים שכבר לא קוראת.
אז זה מה שמגיע לכם
היי-סטים עצלנים ועצלניות שכמוכם
נראה אתכם לא מוציאים גניחה בביס הראשון, באוויר החורפי עם הרוח הקרה.
למשל אווז חם עם בצל מטוגן, הראשון למעלה.
לרגישות לגלוטן, פשוט תצטיידו בכדור אנזימים לקיבה ותעופו לכן על כל ביס.
בעל הבית יודע ליצור בגט עם המינון הנכון של חום ועסיסיות וטעם, כאשר כל המרכיבים בו מתמזגים לביס אחד מושלם כבר בנעיצה הראשונה של השיניים.
ביקשתי שיחלקו לי אותו ל4, כדי שאראה מקרוב איך מציץ ונוזל בצד השני, ויהיה אפשר לסדר בליקוק ושאיבה קטנה, את הרטבים הניגרים.
כמו אצל ספר טוב, לא התחלתי להגיד לו מה מה ואיך אני רוצה. הוא יודע בדיוק, כולל החריף.
יאמי, ועד הנסיעה הבאה, אמשיך להימנע.
(אגב, צמוד אליו SEX SHOP, עם פתק גדול "תכיף אשוב")
האם התמלאתי? אחרי שיחה, צ'אט, סשן?
יושבת, בודקת את המידה בה בא סתם לאכול, לשתות, מה מידת הרצון למלא את הבור הקיומי, החeסeר.
מה מידת הרוגע, השלווה, המלאות עכשיו.
מה מידת הרצון לעשות את מה שיש לעשות.
אמת, המעברים הם אלה שקובעים.
איפה אני אחרי, בין לבין. מה עובר עלי? מה האימפקט, איך השתניתי? מה נלמד? מה נראAה?
והאם עכשיו טובה יותר?
כן, על הכל, בנתיים.
