צדק ואמת
"אז כפי שאת רואה, סטלה, מה שצודק, לא תמיד אמיתי ומה שאמיתי, לא תמיד צודק." סיכם הנשוי את ווידויו לאשתו.
היא שתקה מעט ואז אמרה: "המממ, נראה לי שכך גם אצלי. תגיד, כמה זמן זה כבר נמשך?"
"מאז שאני ילד, וגמרתי מפנטזיה על אמא שתלטנית של איזו ילדה מהכיתה."
"אתה זוכר את הפנטזיה?''
"הו, בוודאי. אמה האימתנית וחברתה חטפו אותי, הכניסו לתא המטען של האוטו ונסעו... "
''בסדר, בסדר, אתה לא חייב לפרט עכשיו.'' היא קטעה אותו בחוסר סבלנות.
היא קמה מהכיסא, שילבה את ידיה על החזה ופנתה לחלון. היא הסתכלה רחוק.
הוא נורא התבייש . אחרי שחשף בפניה חיי הסתרה של שנים, הוא לא האמין שזה יהיה קשה עד כדי כך. כרגע המעשה שחשב אותו לאמיץ והרואי, נראה פתטי ומיותר.
למה הוא היה צריך לערב אותה בסטיה שלו? למה זה מועיל? מה זה נתן? הוא ראה איך אשליית ההרואיות שלו ומצוקתו האישית הובילו אותו למעשה שהתא המשפחתי שבנו באהבה ומסירות, לא בשל להכיל.
בנוסף, ב
תוך חוסר נוחות הולך וגובר, הוא הבין גם שהטיל על אשתו את מלוא כובד משקלה של מציאת הפתרון.
אחרי שתיקה ארוכה היא שאלה אותו בלי להתיק את מבטה מהחלון:
"ועכשיו במה תבחר, אב ילדיי? בצדק או אמת?"
"גם עכשיו, באמת" הוא ענה לה בשקט.
היא הישירה את מבטה אליו. "טוב ויפה, ואני אוהבת אופרה ונסיעות בעולם, כמו שאתה יודע. היות ותמיד התלווית אלי בנסיעות האלה כאילו אתה בעונש, אפשר לפטור אותך מעתה ואילך מנוכחותך בהן. אין בכך צורך. אהיה עצמאית, ותעביר לי כל חודש כשלושת אלפים וחצי. "
"מאיפה?!" הוא קפץ, " על מה את מדברת? מה את עושה, סטלה?"
''אני מבינה שזה לא נראה צודק בעיניך, יקירי, לא נורא, הרי אתה נשאר עם אמת שלך, לא כן?"
