היא התבוננה בעובד הסופרמרקט מפמפם את הכוס הכואב בשלב זה, היא ידעה, של הסיסי שלה. הכלבה הסיסית כבר עלתה לסאב ספייס והיא לא עיוותה להפריע. העובד לעומת זאת היה בנוכחות מלאה ועכשיו הישיר אליה את מבט מנצח, היא שיחררה את ידה מהסיכול על החזה ועשתה לו סימן עם האצבע לראשה של הכלבה. חיוך מרושע נסוך על פניו השחומות של העובד.
"בוא יא כלב kalb , בוא תשתה, יא נקבה...", הוא שלף את הזין המחכה להתפוצץ שלו מהכוס של הכלבה, תוך כדי שהגבירה דוחפת את ראשו של הסיסי שיסתובב לכיוון הזין הזקור והנוצץ. הסיסי, חסר אוריאנטציה, ולא מבין הסתובב במגושמות, והסתבך בגלביה, הגבירה דחפה אותו שוב ושוב עם הרגל לכיוונו של הערבי, "נו, מהר יותר!" הגלביה נקרעה לאורך הצד ועכשיו ראו גם את החזיה הקטנה והורודה התואמת את החוטיני. עכשיו פיו מצא את הזין הענק שנדחף מיד עמוק לגרונו, עיניו כמו רצו לצאת מחוריהן והוא נחנק, אבל הערבי תפס את ראשו ובנעיצה אחרונה שיחרר לתוכו את כל הזרע שהצטבר במהלך הסשן, תוך שאגה פראית שיצאה מתוך ראשו שנזרק לאחור. זה נמשך ונמשך עד שהסיסי התחיל להשתנק, רק אז העובד שיחרר את ידו מראשו של הסיסי.
הגבירה משכה מגירת מטבח שהייתה לידה ושלפה משם מגבונים לחים. היא זרקה אותם על גבו של הסיסי הרועדת, ואחרי כמה שניות העובד מדך משם מגבונים, ניגב עצמו והניח אותם משומשים חזרה על גבה של הכלבה.
הוא קם על רגליו, סידר והעלה את תחתוניו והג'ינס ועמד ללכת, הגבירה קרה לו, רגע, לא שילמתי לך על המשלוח עדיין. היא ניגשה אליו ובידה שלוש מטבעות של עשרה שקלים. הוא הסתכל עליה ולקח אותם לאט מידיה. "שוקרן, גברת" פנה ויצא מהדלת.
היא הסתובבה לסיסי ואמרה בנימה שוות נפש: "לכי להתנקות, מותק"
המפשט הזה היה סימן לכך שהוא משוחרר עכשיו.
הוא קם על רגליו, טעם הזרע בפיו, וגרונו כמו פצוע ממכה עדיין מרגיש בפנים את לחץ הזין שכרגע היה שם. "תודה, גבירתי"
הוא השיל את הגלביה הקרועה, אסף אותה בידיו, מודע לכך שהוא אמנם לבוש עדיין בחזיה ובחוטיני, אך שניהם זזו לגמרי ממקומם, פטמותיו חשופות, איברו לא מכוסה ומראהו וודאי עלוב ומעורך גיחוך. הוא פנה תוך צליעה קלה לעבר המקלחת וסגר אחריו את הדלת.
עכשיו זה היה זמן שלו עם עצמו. לפי הסכם שסיכמו עוד לפני שנים, היא קבעה שהוא יכול להיות בטוח לחלוטין שהיא לא תיכנס למקלחת אחרי ששלחה אותו להתנקות. היא הסבירה לו פעם שאחרי פירוק, חלקי הנפש מחפשים להתאחד. היא קראה לזה אינטגרציה, וטענה שהרגעים שאחרי הם אלו שמכוננים את הנפש ומביאים אותה בפועל להתעלות וזיכוך אמתיים. הוא לא הבין וגם זה לא עניין אותו כל כך. מקלחת בגפו אחרי שהגבירה שלחה אותו להתנקות, היה עוד דבר שהוא עשה למענה, כי כך קבעה.
מה שכן, כל פעם מחדש, מתחת לזרם המים, היה קורה לו "הדבר הזה". לפעמים חשב שהיא בטח דיברה עם המים והם עשו לו "את הדבר הזה". המים ידעו לתגמל אותו בתחושת התנקות מקודשת, תוך רעידות עוצמתיות. זה לא היה פורקן מיני, אלא פורקן נפשי. הוא הרגיש איך חלקים מיותרים, ישנים, משומשים ומלוכלכים שנאגרו ודבקו בו מתוקף חיי היום יום הסתמיים, היו משתחררים לתוך המים שקילפו אותם ממנו כמו היה למים כוח עצמאי. מתוך ערפול ועייפות לפעמים היה נדמה לו שראה את המים רוקדים מסביבו בניגוד לכוח הכבידה, וזה נתן לו להרגיש כמו ילד. הוא שיחק עם הטיפות, זרק אותן באוויר, שתה את המים, וליטף את כל גופו בהודיה אין קץ. הוא חש שהוא בעל כוחות על טבעיים, שהוא ענק, גאון, אלוף, ומגיע לו את עצמו בגדול. כל הווייתו פעמה, ללא שליטה ביחד עם רעידת הברכיים, תוך שחרור נעיף ורציף של אנרגיה... טוק, טוק...
היה נדמה לו שהוא שמע דפיקה, שכמעט לא נשמעת מבעד לזרם המים.
הוא הוציא את הראש מחוץ לקילוח ואימץ את שמיעתו. טוק, טוק, טוק. כן, אלה היו נקישות עדינות.
בהיסוס ופליאה הוא אמר: "כן?" שהרי במשך 5 שנות ההיכרות ביניהם, זה מעולם לא קרה, היא מעולם לא התערבה במקלחת שאחרי, ולא משנה כמה זמן זה לקח לו. הדלת נפתחה מעט ומבעד לפתח הופיעו ידיה המטופחות של הגבירה. באחת היא החזיקה שתי כוסות יין ריקות ובשנייה בקבוק שמפניה.
"רק אם בא לך, ורק אם אתה מסכים וגם רוצה", היא אמרה, משכה את הידיים אחורנית וסגרה את הדלת.
הוא עמד מתחת לזרם המים הנעימים, הרעד ממשיך לעבור בו גלים גלים. הוא לא מיהר. היא גדלה אותו מספיק כדי שיידע לזהות מתי מצופה ממנו להיות הוא עצמו, ש'. זה היה בהחלט אחד מהרגעים האלה. אמנם היא ממתינה לתשובתו מאחורי הדלת אך היות וזה היה הזמן שלו לפי הסכם, ולפי הצעתה היא, הנכון היה לפעול לגמרי לפי שיקול דעתו. הוא התמסר מחדש למים.