שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

The Shadow Self

חקירה מתמשכת
לפני שנתיים. 14 בדצמבר 2021 בשעה 20:31

 

היא התבוננה בעובד הסופרמרקט מפמפם את הכוס הכואב בשלב זה, היא ידעה, של הסיסי שלה. הכלבה הסיסית כבר עלתה לסאב ספייס והיא לא עיוותה להפריע. העובד לעומת זאת היה בנוכחות מלאה ועכשיו הישיר אליה את מבט מנצח, היא שיחררה את ידה מהסיכול על החזה ועשתה לו סימן עם האצבע לראשה של הכלבה. חיוך מרושע נסוך על פניו השחומות של העובד. 
"בוא יא כלב kalb , בוא תשתה, יא נקבה...", הוא שלף את הזין המחכה להתפוצץ שלו מהכוס של הכלבה, תוך כדי שהגבירה דוחפת את ראשו של הסיסי שיסתובב לכיוון הזין הזקור והנוצץ. הסיסי, חסר אוריאנטציה, ולא מבין הסתובב במגושמות, והסתבך בגלביה, הגבירה דחפה אותו שוב ושוב עם הרגל לכיוונו של הערבי, "נו, מהר יותר!" הגלביה נקרעה לאורך הצד ועכשיו ראו גם את החזיה הקטנה והורודה התואמת את החוטיני. עכשיו פיו מצא את הזין הענק שנדחף מיד עמוק לגרונו, עיניו כמו רצו לצאת מחוריהן והוא נחנק, אבל הערבי תפס את ראשו ובנעיצה אחרונה שיחרר לתוכו את כל הזרע שהצטבר במהלך הסשן, תוך שאגה פראית שיצאה מתוך ראשו שנזרק לאחור. זה נמשך ונמשך עד שהסיסי התחיל להשתנק, רק אז העובד שיחרר את ידו מראשו של הסיסי. 
הגבירה משכה מגירת מטבח שהייתה לידה ושלפה משם מגבונים לחים. היא זרקה אותם על גבו של הסיסי הרועדת, ואחרי כמה שניות העובד מדך משם מגבונים, ניגב עצמו והניח אותם משומשים חזרה על גבה של הכלבה. 

 

הוא קם על רגליו, סידר והעלה את תחתוניו והג'ינס ועמד ללכת, הגבירה קרה לו, רגע, לא שילמתי לך על המשלוח עדיין. היא ניגשה אליו ובידה שלוש מטבעות של עשרה שקלים. הוא הסתכל עליה ולקח אותם לאט מידיה. "שוקרן, גברת" פנה ויצא מהדלת. 

היא הסתובבה לסיסי ואמרה בנימה שוות נפש: "לכי להתנקות, מותק"
המפשט הזה היה סימן לכך שהוא משוחרר עכשיו. 

הוא קם על רגליו, טעם הזרע בפיו, וגרונו כמו פצוע ממכה עדיין מרגיש בפנים  את לחץ הזין שכרגע היה שם. "תודה, גבירתי"

הוא השיל את הגלביה הקרועה, אסף אותה בידיו, מודע לכך שהוא אמנם לבוש עדיין בחזיה ובחוטיני, אך שניהם זזו לגמרי ממקומם, פטמותיו חשופות, איברו לא מכוסה ומראהו וודאי עלוב ומעורך גיחוך. הוא פנה תוך צליעה קלה לעבר המקלחת וסגר אחריו את הדלת. 

עכשיו זה היה זמן שלו עם עצמו. לפי הסכם שסיכמו עוד לפני שנים, היא קבעה שהוא יכול להיות בטוח לחלוטין שהיא לא תיכנס למקלחת אחרי ששלחה אותו להתנקות.  היא הסבירה לו פעם שאחרי פירוק, חלקי הנפש מחפשים להתאחד. היא קראה לזה אינטגרציה, וטענה שהרגעים שאחרי הם אלו שמכוננים את הנפש ומביאים אותה בפועל להתעלות וזיכוך אמתיים. הוא לא הבין וגם זה לא עניין אותו כל כך. מקלחת בגפו אחרי שהגבירה שלחה אותו להתנקות, היה עוד דבר שהוא עשה למענה, כי כך קבעה.
מה שכן, כל פעם מחדש, מתחת לזרם המים, היה קורה לו "הדבר הזה".  לפעמים חשב שהיא בטח דיברה עם המים והם עשו לו "את הדבר הזה". המים ידעו לתגמל אותו בתחושת התנקות מקודשת, תוך רעידות עוצמתיות. זה לא היה פורקן מיני, אלא פורקן נפשי. הוא הרגיש איך חלקים מיותרים, ישנים, משומשים ומלוכלכים שנאגרו ודבקו בו מתוקף חיי היום יום הסתמיים, היו משתחררים לתוך המים שקילפו אותם ממנו כמו היה למים כוח עצמאי. מתוך ערפול ועייפות לפעמים היה נדמה לו שראה את המים רוקדים מסביבו בניגוד לכוח הכבידה, וזה נתן לו להרגיש כמו ילד. הוא שיחק עם הטיפות, זרק אותן באוויר, שתה את המים, וליטף את כל גופו בהודיה אין קץ. הוא חש שהוא בעל כוחות על טבעיים, שהוא ענק, גאון, אלוף, ומגיע לו את עצמו בגדול. כל הווייתו פעמה, ללא שליטה ביחד עם רעידת הברכיים, תוך שחרור נעיף ורציף של אנרגיה... טוק, טוק... 
היה נדמה לו שהוא שמע דפיקה, שכמעט לא נשמעת מבעד לזרם המים. 
הוא הוציא את הראש מחוץ לקילוח ואימץ את שמיעתו. טוק, טוק, טוק. כן, אלה היו נקישות עדינות. 
בהיסוס ופליאה הוא אמר: "כן?" שהרי במשך 5 שנות ההיכרות ביניהם, זה מעולם לא קרה, היא מעולם לא התערבה במקלחת שאחרי, ולא משנה כמה זמן זה לקח לו. הדלת נפתחה מעט ומבעד לפתח הופיעו ידיה המטופחות של הגבירה. באחת היא החזיקה שתי כוסות יין ריקות ובשנייה בקבוק שמפניה. 
"רק אם בא לך, ורק אם אתה מסכים וגם רוצה", היא אמרה, משכה את הידיים אחורנית וסגרה את הדלת. 


הוא עמד מתחת לזרם המים הנעימים, הרעד ממשיך לעבור בו גלים גלים. הוא לא מיהר. היא גדלה אותו מספיק כדי שיידע לזהות מתי מצופה ממנו להיות הוא עצמו, ש'. זה היה בהחלט אחד מהרגעים האלה. אמנם היא ממתינה לתשובתו מאחורי הדלת אך היות וזה היה הזמן שלו לפי הסכם, ולפי הצעתה היא, הנכון היה לפעול לגמרי לפי שיקול דעתו. הוא התמסר מחדש למים. 

לפני שנתיים. 11 בדצמבר 2021 בשעה 0:58

 

 

 

הוא מיהר להוריד את הפנקייק על צלחת פורצלן כחול, לידו 7 פרוסות מלפפונים אורגניים עם קליפה חתוכים בגלים. 

הניח בזריזות פלייסמייט תחרה וורדים מתחת לצלחת וזחל מתחת לשולחן כאשר המפה הלבנה הארוכה מכסה אותו והופכת אותו לבלתי נראה ובלתי קיים. הוא הספיק בדיוק בזמן. הנה היא נכנסת, מעיפה מיד את נעליה אותן תאפשר לו מאוחר יותר אולי להריח, משחררת את החזיה ושולפת אותה מתחת לשמלת התכלת בנקודות לבנות ולה מחשוף עגול ונדיב. הטקס חזר על עצמו פעם בשבוע. היא תשטוף את הידיים, ואז תשב לשולחן וברגע מסוים תפסק את רגליה האלוהיות ובכך תסמן לו להריח, ולפעמים אף לטעום את קודש קודשיה.  הוא היה חרמן אש אחרי שבוע שלא הריח ולא ראה אותה ורצה את כל החבילה. תחתוני הנשים הוורודות והקטנות התחילו ללחוץ על איברו. 

 

רגע. מישהו נכנס אחריה, הוא נדרך, הצטמצם כולו. "תניח את הדברים במטבח." הוא שמע אותה אומרת למישהו. הוא חשש להציץ ובירך על מזלו הטוב להיות מוסתר כך מאחורי שולי המפה הארוכים ששמרו על פרטיותו. 

ברקע נשמע קרקוש של משהו כבד משקל ומרובה שקיות שנשמט על הרצפה. 

הוא שמע צעדים גבריים חוזרים מהמטבח ונעמדים ליד גבירתו. 

"כמה טיפ מגיע לך?"

"30 שקל גברת". ענה האיש במבטא ערבי כבד

"ואתה מקבל משהו אחר במקום?"

"לא, אסור גברת. רק 30 כסף. אין לי עודף" 

"איזה עובד צייתן אתה! אני אוהבת עובדים צייתנים שעושים מה שאומרים להם. בוא תוריד רגע את הצנצנת מהמקרר, אתה יותר גבוהה ממני."  כאשר הוא הלך אחריה למקרר, ש', כפי שקראה לו לפעמים, עזר אומץ להציץ מתחת לשולי המפה. היא נעמדה מאחורי האיש, צמוד אליו, מאוד, ובזמן שהוריד את צנצנת המזומנים מהמקרר, נתנה לידיה ללטף את אחוריו, גבו ואת מפשעתו.  הוא קפא לרגע, הסתובב אליה ואמר לה,  "גברת בשביל ככה,  את משלם יותר". היא לקחה ממנו את הצנצנת תוך כדי שמישירה אליו את מבטה היוקד והוציאה משם שטר של 100 שח, הוא הניד את ראשו בלא. "וואו", היא אמרה, "אתה עולה ביוקר". "אני יודע מה יש לי", הוא ענה. היא הוציאה שטר נוסף. ומסרה לו אותם. 
הוא קיבל. ש' ידע שההוצאות האלה עליו. כל מה שהגבירה הוציאה בזמן שהיה בסביבתה היה עליו. 

"צריך לחזור מהר לעבודה" אמר איש בחוסר סבלנות, תוך כדי שהוא מפשיל בזריזות את מחשוף שמלתה, משחרר שד אחד ומצמיד את הפטמה לפיו. ש' היה בהלם. הוא שמע את גבירתו משחררת אנחה. ידו החזקה של עובד הסופרמרקט חפנה את אגנה והציבה אותה עם הפנים לשיש. שמלתה הופשלה על גבה, חושפת את חצאי עכוזה ללא תחתונים. מצב שהיה שמור עבור ש' בלבד, הוא חשב בבלבול גמור. העובד פתח את רוכסן מכנסיו הפשיל את תחתוניו וכך עם ג'ינס שהשתלשל עד ברכיו, שלף את איברו ושפשף אותו כמה פעמים עם היד. ש' היה מזועזע לראות התנהגות כה בוטה כלפי קודש הקודשים. איך היא מרשה? ועוד למי? האם היא שכחה שהוא נמצא שם? הוא לא ידע מה גבירתו רוצה, האם עליו להתערב? אבל היא הייתה עושה סימן, אם הייתה רוצה שייגש. הוא היה מבולבל, נבוך, מפוחד, ורעד קלות. 

בינתיים האיש החליק בקלות לתוך מה שנראה ככוס רטוב ומוכן של הגבירה. והתחיל לזיין כנגד התשלום. מזווית הראיה האלכסונית בה ש' כרע מתחת לשולחן, הוא ראה את השד המשוחרר המתנדנד בקצב ואת פניה של גבירתו, נהנית ונאנחת בתענוג. נראה שהעובד הזדרז לחזור לעבודתו, כי די מהר הוא הגביר את קצב הפמפום, ממוקד לסיים את הפעולה. ש' שמע אותו שואל דרך שיניים חשוקות והתנשפות: "איפה גומר הגברת?"
באותו רגע הגבירה שלפה את עצמה מהזין התפוח, הסתובבה לעבר השולחן וצקצקה בלשון, כמו שקוראים לכלב או לסוס. זה היה סימן שהורה לו למהר אליה על ארבע. כמו כלבה מאולפת, הוא זינק לעברה תוך כדי
שהגלבייה מסרבלת ומפריעה לו להתקדם. היה עליו להפשילה ולתקוע בבהילות לתוך תחתוניו הוורודות שכעת נראו לעין. 

הוא הגיע עד אליה ונצמד לרגלה בחרדה. ליבו פעם בחוזקה. היא הרימה בידיה את סנטרו, פתחה לו את הפה כפי שאהבה, תוך הפעלה של לחץ על הלחיים, הסתכלה בתקיפות לתוך עיניו של העובד המופתע, ואמרה בפשטות: "כאן. זה בעלי, הוא אוהב ככה. אינתה מבסוט?" לפי חיוך קטן של שביעות רצון של הגבר שירד לפניו על הברכיים וגודלו של האיבר הזקור שנדחף לו לפה, ש' הבין שהעובד מבסוט. הוא התחיל למצוץ במסירות, שאיפשרה לו כל פעם מחדש לרוקן לעצמו את המחשבות, ולהיכנס לסאב ספייס. קולט ברקע הכרתו את זדוניותה של הגבירה ומתחרמן ממגע ידיה עליו.  היא דחפה את ראשו, לקראת הזין הזקור, ליטפה את פניו תוך כדי, את צווארו, חפנה את שדיו, את מפשעתו. אמנם הוא גם נחנק ודמעות עלו בעיניו, אבל גם להט. אי אפשר היה לטעות בחרמנות הגלויה של הגבירה. "כן, קח את זה כלבה קטנה ומתוקה שלי", היא לחשה לו באוזן, "כלבה אוהבת למצוץ זין של אנשים זרים? כן, רואים שהכלבה השרמוטה נהנית עכשיו". היא הפשילה את הגלביה כמעט עד הכתפיים ושרטה בציפורניה לאורך גבו, לעבר העכוז. שם ציפורניה ננעצו והיא שאלה בקול רם יותר: "הכלבה הסיסית מבקשת שיזיינו אותה? כן? את רוצה שיזיינו אותך, כלבה סיסית קטנה ומלוכלכת?" ביד אחת היא צבטה בכוח את אחת מפטמותיו, ביד שניה היכתה בעכוזו. הכאב פילח אותו ולקח לו שניה להבין שהוא נשאל שאלה, ועליו לענות. מה הוא נשאל בעצם? היא השתמשה בכוס האחורי של הכלבה לא פעם לעצמה, אבל זה?

לפי גניחות הגבר שבתוך פיו הוא ידע שהוא עושה עבודה טובה, ועכשיו מצופה ממנו להמשיך הלאה. הוא הנהן בהכנעה, בחוסר ברירה, מתוך עירפול חושים של ההתמסרות לרצונה, ממאמץ המציצה, ההשפלה וכמויות הרוק שניגרו מפיו על הרצפה. כמו לפי סימן, כנראה מגבירתו, הגבר שלף מפיו את איברו הרטוב, עבר ונעמד על הברכיים מאחוריו. הגבירה הזיזה הצידה את התחתון הורוד כדי לחשוף את החור הקטן שלו, סתרה כמה פעמים על עכוזו, ירקה על החור והפרידה בכוח את החצאים כדי להזמין את איברו של הגבר להיכנס.

"טוף, טוף גברת. אנא מבסוט כתיר" הגבר נכנס אליו לאט, במוכנות והנאה גלויות, משחרר אנחה של הקלה ותענוג. היה נראה שעתה העובד לוקח לו את הזמן ליהנות. הוא גם סתר לעכוזו, חזק, בכף יד גברית ובריאה והתחיל לזיין אותו. זה כאב, מאוד, אבל מול עיניו של ש' עמדו רגלי גבירתו, הוא הרים אליה את עיניו המתחננות והסוגדות וראה שהיא כבר תיקנה את שמלתה, והחזירה את השד המושלם למקום. ידיה היו שלובות על חזה  והיא התבוננה במתחולל בסקרנות ובמשובה.

 

לפני שנתיים. 6 בדצמבר 2021 בשעה 18:23

 

 

(מתוך "מהומה רבה על לא דבר", טרי פראצ'ט, עמ' 159)

 

שפריץ: מה קרה לבגדים שלי? אני בטוח שתליתי אותם בצורה מסודרת על הרצפה.

 

 

 

 

 

...מעגל שבו הפאי בדיוק 3...

 

 

 

בבניין הדואר באנאמרפורק מכונה ממיינת מכתבים.

העניין הוא שהיא  ממיינת מכתבים שנכתבו אחרי שנה. והיו מכתבים שיצאו מהמכונה חמישים שנה לפני שנשלחו.

 

********

סר טרי פראצ'ט לפנתאון הגאונות האנושית, היחיד שהיתי מוכנה לרבוץ לרגליו הבריטיותת ולהיות להן לשטיח. 

חבל כל כך שבנתיים הוא מת, אבל לא לפני שחי. 

 

 

 

 

 

 

לפני שנתיים. 3 בדצמבר 2021 בשעה 21:11

 

 

 

                                                                                                                          (כבשת הצלה, חיים פרנס, 2015. צילומים : אלעד שריג)

 

- אז איך לקרוא לך?
הוא עמד לפניה על ארבע בראש מורכן.
- חפץ, גבירתי. מבקש שתשתמשי בי כרצונך, גבירתי.
זה הספיק לה. מאותו רגע לא קראה לו כלל. לחפצים אין שם, רק שימוש ופשוט לוקחים אותם.

עכשיו היא החזיקה אריזת קרטון שממנה הוציאה באותו ערב את המתנה עבורה. איכשהו למרות כל התוהו ובוהו של שאריות אוכל פזורות, כוסות, קרעי צלופן, כתמים של מה שכבר התלקק מהרצפה, בגדים  שלה זרוקים לכל עבר, השקית הזאת הצליחה להגיע איתה הביתה. בתוך השקית צמוד לדופן, מבפנים, הייתה קבלה. היא עיקמה את אפה בחוסר שביעות רצון. פי, לא יפה להשאיר מחיר, ועדיין הסתקרנה כמובן ותלשה את הפתקית לראות את הערך הנקוב שם. להפתעתה לא ניתן היה לראות אותו, זה היה פתק החלפה. פניה זרחו, תשומת לב לפרטים קטנים מצאה חן בעיניה.
איך בכלל עלה לו הרעיון לקנות לה שפתון? נהוג שוקולד, פרח, אבל שפתון? היה בזה משהו נועז, במיוחד לאור העובדה שלא הכירו. הצבע אגב היה מושלם, מכובד ומשעשע בו זמנית.
NUDE POP
 היא התאהבה בליפסטיק הזה ממבט ראשון. 

לפני שנתיים. 29 בנובמבר 2021 בשעה 15:58

הם אמת.

 

אין מי בלעדיהם.

 

הפיצול הוא מנת חלקינו.

 

הרצון להיות שולט מוחלט, עבד מוחלט, הם רצון להיות דבר אחד. להתאחד בהלימה מושלמת עם פנימיות. למען אחדות ולמען פתרון כל הבעיות.

ויחד עם זאת לעבד משויך  חלומות על אקסית, ושולט שתלטן מתעווה ללקק בהתמסרות את בהונות הרגל האלוהית שזקורה לנגד עיניו בזמן שבועל את שפחתו. 

 

באופן פרדוקסאלי הדרך לאיחוד עוברת דרך קבלה שלמה של עובדת הפיצול.

 

 

 

נב נשואים ונשואות יקרים, מה לדעתכם תכני החיים הכפולים של בני / בנות הזוג והילדים שלכם, או חיות המחמד? 

 

לפני שנתיים. 25 בנובמבר 2021 בשעה 12:06

איך שמישהו כותב לי שהוא לא כמו כולם כאן, או לא כמו כל ההמון כאן, 
ישר מזהה שהוא ממש כמו כולם. 

ראשית  המחשבה "אני לא כמו כולם", היא אחת המחשבות הכי נפוצות. 

שנית, אין בפניה ולו דבר אחד מיוחד. כלום, אפילו לא רשם 50 מילה כפי שמבקשת בפרופיל (וזה כנראה בזכות תפיסת עצמו כייחודי ומיוחד עד כדי שמבקש להציג עצמו כפי הנראה לו, הייחודי והמיוחד).
 

זהו ייחודיים ומיוחדים יקרים

אל תגידו, תעשו, או כפי שלימד אותי *כאן* חבר יקר ומיוחד
אהבה זה לא מילה, זו פעולה. 

לפני 3 שנים. 5 בנובמבר 2021 בשעה 14:58

בורחים מפחד

"איך עשית את זה?! לא יכולתי להתנגד!"

"הרגשתי שאת לידי!"

"את מכשפה?"

 

אני באיזור אפור, , , בבקשה תפסיקי את זה...!"

רבותיי, 
הכל כתוב ומוסבר בפרופיל:

מוח אקסטרים

אזהרת טריגר לאיי-קיו גבוה (האבחון הפסיכו דידקטי הראה מעל 130 , וגם זה אחרי וודקה)

 

קישתא קישתא,

פנו דרך לנועזים, 

ולסינון הטבעי להתרחש.


אה וכתבתי בפורום  איך נחשפתי, עם סוף טוב, לא לדאוג.

שירות לקהילה, ולאלה

לפני 3 שנים. 3 בנובמבר 2021 בשעה 14:41



לא לחכות
אלא
לשהות

בסבל-נות

לפני 3 שנים. 30 באוקטובר 2021 בשעה 10:00

מהות השליטה

להיות מטרה להתמסרות ולדעת שזה לא שמי ומספר תעודת הזהות שאותם אתם מבקשים לרצות

אלא את הכמיהה לרצות ולהתמסר בלבד.


אני, על גילי, יופיי, תבונתי, וחוכמתי כמה שיהיו גדולות ורבות, לא פונקציה בכלל

פניות על פניות מבקשות אות "י" על עיוור, בלי לראות ולהריח, בלי לדעת, בתחינה, רק תני  לפעור את הגוף לקראת "ך"

 

לפני 3 שנים. 25 באוקטובר 2021 בשעה 16:37

גבירתי

זה באמת אמיתי?
את קיימת?!

אני קורא אותך ואני רוטט, את מנגנת על נימי נפשי בכל כך הרבה צורות, שאני מוכרע להתעקש על כך שאני מאמין באמונה שלמה שאוכל להתאים לך. 



גבירתי, במחילה,  ממש כאן, על ההתחלה נוטל באומץ את זכות החשיפה לפניך, לפני שתעיפי אותי על דלות הביטוי העצמי, כפי שהגברים לוקים בה.
ואת בחוכמתך כי רבה תשקלי ותדעי, ובחסדך כי רב, תתני לי צאנס אם לגמרי הגזמתי. אני פשוט חייב לתפוס את תשומת ליבך. 

 

35, עצמאי, כולל מנישואין, ללא חיות מחמד

מתפרנס למחייתי מספיק

אני שייך לכאן, להערצה ולסגידה של המין המדהים הזה. הלוואי ובעצמי היתי נולד אישה. 

בגלל שאני בעצם בשולי החברה מבחינה מבחינת הנטיה שלי, אין לי עתיד

 

אלא לחיות בחיים כפולים וניליים ואני לא רוצה. 

היתי עם שולטות, חלקן גבו ממני כסף, חלקן רימו אותי, חלקן השפילו לא בפרופורציה, לפעמים היתי נשלט לכמה חודשים ואז זה היה מפסיק. 

אין לי עוגן בחיים ללא מושא הערצה. 
בזמנים שבין שיוך לשיוך, כמו עכשיו, אני חי מוזנח. שותה יותר מדי, מעשן יותר מדי, לא מתעמל, מתמכר לנטפליקס. מוציא כספים על דברים מטומטמים, מבזבז זמן, לא לומד שום דבר חדש. 
אני יודע שזה נשמע דפוק לגמרי, 
ובחיים לא כתבתי באופן נועז כל כך,
אבל אני מרגיש שאת מבינה שאת מכולם, תזהי את הכוונות הטהורות שלי. 

אני רוצה את עינייך עלי, את תשומת ליבך, ואני מוכן לעשות כל דבר בעבור זה. 

תראי, קראתי אותך כל כך טוב, אני מבין שאת שולטת עם השקעה, שהנשלט או הנשלטים שלך יוצאים נשכרים כי את משקיענית טוטחית. 

אז אני מבקש להיות לך מועיל על ההתחלה, אפילו שזה המכתב הראשון ואפילו לא יודע אם תראי אותו ממאות הפניות שיש לך בטח בתיבה, 

אני מבקש מאוד הרשי לי לגמול לך על, אפילו שאת קוראת את זה בכלל
האם את צריכה הערכה של המנוי כאן?
האם היית רוצה אוכל לחית מחמד, קולר בשבילה
האם יש ספר שהיית רוצה ואדאג שיישלח אליך
ללא תמורה 
באהבה
רק מלקרוא, מה שעשית לי
ועוד גבירתי, 
חשבתי שאפילו אם יהיה לך עוד נשלט או נשלטת 
בשמחה יהיה אחד מאלה לא מפריע לי

תרצי שאהיה נוכח בכל צורה ואופן פעם בחודש
פעם בשבוע
רק לעזרה במחשבים למשל?
אני מוכן, אני שלך כבר
כל שעליך לעשות זה להחליט להשמיש אותי גבירתי
ואיך לך מושג כמה שמח אני עכשיו רק מזה שכתבתי את כל זה
החיים מתחילים לקבל צבע, משמעות, ערך, 

אני מרגיש שהיתי שלך עוד ממזמן ועכשיו שוב מצאתי

אין לי דמיון עכשיו להציע לך עוד דברים
כי מגיע לך הכל, 

פשוט אני חושב על כסף
הוא סתם הולך למי שלא קשור אלי
אני מבקש

מתאווה

גם אם לעולם יותר לא תחזרי אלי
תני לי את הזכות להזמין אותך לכל דבר שתרצי להתפנק בו. 

 

שלך

שלך

בשבילך

ואל תבהלי מהטוטאליות שלי גבירתי, 

תרצי לבדוק אותי לשבוע לחודש
הגבולות כולם שלך

 

לעונג לי להכיר אותך
לדעת שיש אור

 

 

סליחה על שגיאות הכתיב, לוקה בדלסקציה

מקווה שבכל זאת קריא