המעטפה הגיעה אליה למשרד עם שליח מיוחד. השליח סרב להשאיר אותה למזכירה והתעקש לקבל את החתימה אישי ממנה. יופי, היא דווקא אהבה את האווירה הזאת. התעקשות, פרטים קטנים, מכובדות, חתימות, מעטפות אמיתיות על נייר ממשי ומסירת אקספרס. היא חשבה רגע מתי לפתוח את הממתק שמחכה לה במעטפה. עכשיו? אחרי מטלה שעסוקה בה, בסוף היום במשרד, בבית? מחר?
היא בחרה בסוף היום. במשרד, לפני חזרתה הביתה. הרגע הזה הגיע, היא מזגה לעצמה קצת ג'ין והוסיפה לו טוניק צונן וכמה קוביות קרח. חלצה את הנעלים והרימה אותן על הדום שמול הכורסא. עמעמה את האורות והדליקה את מנורת הקריאה שליד. לקחה את המעטפה בידיים ובחנה אותה מכל צד. פתחה בקלות עם סכין משנהב ולפני שהוציאה את התכולה, הריחה מעט. לפעמים הדי בושם גברי או אפטרשייב היו נלכדים במעטפה, לפעמים דווקא בושם נשי, מולקולות הריח, אמינות עבורה יותר מכל מילה כתובה. היא קרבה את המעטפה לאפה ינקה קצרות ובבת אחת. והתגלגלה מצחוק. הריח הושתל שם בכוונה. ריח מפתיע צלול ורענן. ריח פטל שאי אפשר שלא לזהות. כל הכבוד היא חשבה, זכה בנקודות על היצירתיות והביצוע.
היא הוציאה 2 עמודי A4 באחד הרשימה שביקשה ממנו לכתוב, והשני טקסט.
היא התחילה עם הרשימה
רשימת מה לא לשבוע הקרוב:
יום א' לא פנוי 00:00-21:00
יום ב' 00:00-13:00
16:00-18:00
22:00-24:00
יום ג'
00-06:00
יום ד'
05:00-08:30
13:00-18:00
19:00-24:00
יום ה'
00-24:00
יום ו'
00-10:00
שבת
22-24:00
היא עברה על הרשימה במהירות, חיכה חיוך קטן ועברה לדף השני:
גבירתי האחת והיחידה היקרה
עצותיך היו לי לעזר רב.
במוקם להתיסר בהסתרה אני עתה עסוק בלפזר רמזים וסימנים עדינים להיותי הזונה הקטנה שאני.
הלכתי לקנות גרביונים בהפסקה מהעבודה כפי שהצתוויתי על ידך.
העובדה שאני עושה זאת מתוקף השיוך שלך אותי נסכה בי אמונה בעצמי וביטחון אדיר. הגברת בחנות ללבני נשים עזרה לי לחשב את המידה שלי ללא היסוס. מאוד מקווה שתאהבי את שני הזוגות שרכשתי. בבית הנחתי אותם באריזתם במדף התחתונים שלי בארון.
בערב כאשר אשתי התפשטה מבגדי העבודה לבגדי בית היא הבחינה בהם ואמרה וואו קנית לי גרביונים? אני כמעט ולא לובשת, נחמדים דווקא. שתקתי כפי שהנחת אותי. הרי היא עדיין לא שאלה אותי שום דבר. ההכרה שאני משרת אותך על ידי התנהגותי כמו מקימה אותי מן המתים. אני מתרגש, אני מרגיש את הדם זורם, אני נוכח, אני פה. אשתי לקחה את הגרביונים והעבירה אותם למדף שלה. עדיין לא אמרתי דבר. ראיתי אותה מהצד כמו חושבת חזק או שואלת את עצמה לגמה גרביונים ולמה 2 זוגות. היא שאלה בסוף, למה קנית 2 זוגות?
כדי שיהיה ספר אם אחד יקרע, עניתי בענייניות. היא עדיין לא שאלה למי הם אז לא נידבתי מידע כפי שהנחת אותי. נחמד מצידך, מעניין לאיזו שמלה הם יתאימו? גם אני שואל את עצמי את אותה השאלה, אם כי התשובה שלי היא פשוטה, את תבחרי לי אותה . . .
עפר ואפר לרגלייך מאושר על המסע שהוצאת אותי אליו
שלך, מצפה לכל סימן ממך
חיי לך מוגשים
