המין הוונילי נעוץ בשיתוף פעולה. ב"יחד".
הוא עושה את זה והיא את זה עכשיו. ואז ביחד. וחוזר חלילה. בליל של תנועות, תנוחות משותפות ותגובות. שנים הלכתי בזה לאיבוד. ללא שום פואנטה. חשבתי שזה כל מה שיש. חייתי בהכחשה לחוסר הסיפוק וחיתי חיי מין מוגבלים עד להחריד. כל 3-7 שנים לאיזה תקופה קצרה של 3-6 חודשים גג. ואז שוב כלום מבורך ללא שום רצון לחזור ל"מישמש" הזה.
איך בכלל אפשר להשוות את מה שתיארתי כרגע לזה:
שרועה על שולחן אוכל רחב וארוך לפני גבר בלבוש מלא שכולו בי על מנת לחוש עד לאן זה יכול להגיע. אוהב. אף איבר בי, שום ציץ וטיפה, לא מופנים, לא יכולים להיות מופנים לכיוונו, לעשות לו משהו, "בחזרה".
מסטולה מרוב עונג. לא יודעת איך קוראים לי.
והוא מנגן, פושע כרצונו, מוציא מהגוף שעות של אורגזמה ושפיכות גדושות בנוזלים. זה. טוב. נולדת ויוצאת לחופשי.
הודות לאי שיוויון. לנטילת כל זכות. לאיסורים והיתרים. לגבול. לאי ערבוב בין שלי/של
מתקיימת רק תשומת לב אחת. סוף להסחות הדעת.
אני ל א ב"ביחד" שבו אין תחושת אני ברורה. שהשניים עושים משהו ביחד כדי לפצות, לטשטש את אי ידיעת עצמו, כמיהותיו וצפונות נפשו האפלות ביותר.
עושה סקס רע לתפארת. (מדברת כאילו לוונילים, לא נורא :)) כזה שמוציא מפלצות שנוהמות, שמפתיעות. קצת מסוכן. כזה שמשתנים בו ללא הכר. כזה שכאשר יוצאים, לא ברור מה היה שם, ומי, וגם לא משנה.
סקס עם טוויסט. לא נורמלי. עם קונטרסט. שחור ולבן מדויק.
כאשר זה תורי, זקוקה לגוף שלו כמו למאכל תאווה שלא יזוז, איני רוצה להפסיד לא תדר של גניחה ולא תנועה הקלה שבקלות. שום פולס ועווית.
רוצה את הלא שווה, את הלא פיר, לא צודק, לא יפה. כזה שפותח פצעי עבר, שמשקשק, שבוכים בו ומכים על חטא.. סקס שבו הלשון משתרבבת מעצמה ללקק את הקיר או הרצפה. כי ככה.
סקס עם
מניעות
השהיות
השעיות
והאמירה:
" עכשיו הכל בשבילי,
הכל
אבל הכל,
בלי גבול. "
נב. רק מה... במעבר הגבול יש להחתים כרטיס נוכחות. ולעבור ביקורת. זה לא סתם ולא בחינם, קצת עבודת מודעות עוזרת.
