"אז מה יש לנו פה?" הוא שאל.
זה הרגע שהיא תחילה לרעוד מעט. הוא מישש את שערה מאחור, משך מעט בקצוות לאורך הקרקפת. זה היה נעים. הוא קיפל את האוזניים משל בדק מאחוריהן והיא נבהלה מזה. האם רחצה שם?
הוא הריח אותה, כמו שמריחים מאכל. במשיכות קצרות של האף, בחשדנות, לאורך הגב, ובמקום בו מתחברות הידיים לכתף. נו באמת. . .
אבל היא התרגשה. היא ידעה שעכשיו זה כבר התחיל. היא בפנים והיא אוהבת את זה.
הוא אכן בדק אותה. צווט את הקרסוליים ועלה לאורך הרגל לכיוון ישבנה. זה הרגיש כאילו הוא כורע כאשר ישבנה אל מול פניו. חפן את לחיי הישבן בחוזקה ונע בתנועות עגולות, כאילו הישבן לא היה מחובר כלל לגוף, אלא היה סוג של חומר לכשעצמו. היא נרטבה לחלוטין. היא כל כך אהבה את זה. ידעה שהשתוקקה לכך כל חייה. אהההה, יצאה לה גניחה.
מכה חזקה נחתה על ישבנה. עכשיו השמלה היתה מופשלת ותחובה למחשוף האחורי בגב. הוא היכה אותה ביד חזקה מכות נמרצות בישבן, סטירות שהרגישו כמו הוצאה של זעם. היא לא עשתה דבר. אחרי כ6 סתירות הוא הורה לה להוריד את התחתונים, ומהר. מה שעשתה בחופזה. מחשבה חלפה בראשה שהיא טרם ראתה את פניו.
האצבעות נעות כמו בודקות את הבשר לאורך הגב הישבן והרגליים. ממששות, שורטות, כמו בודקות את מתיחות העור. תורידי את השמלה. היא עשתה זאת ונשארה עירומה היות ונאמר לה להגיע ללא חזיה.
הרימי את הידיים מעל הראש. היא עשתה זאת ואז הרגישה איך הוא פוסע מסביב ונעמד לפניה.
זה לא היה הוא!
זה לא היה האדון!!
היא נתנה צעקה קצרה ובאה לברוח. הגבר הזר תפס אותה ואמר, "עוד לא סיימנו. תעמדי!" היא נורא פחדה, צעקה לא, לא זה לא זה. זאת טעות. אני לא קבעתי איתך. הוא תפס את ראשה בכוח ודחף שתי אצבעות לפיה, עמוק לתוך הגרון. היא כמעט נחנקה. סתירה חזקה נחתה על פניה ואז עוד אחת בכיוון ההפוך. ראשה עף לצדדים. הוא תפס את צווארה בתנועת חניקה. "את תעשי מה שאומרים לך. את עדיין בעמדת בדיקה בלבד."