אל תיגע לי בכדורים

לכל מי שתהה טעה או תעה.

(הכתוב אינו בא לפגוע בנשים משאר הגדלים)

אין לי ממש דיעה מוצקה לגביהן. חושבתני כי הן כאילו וויתרו על משהו ממשי אמיתי. מבחירה. כן יש את אלו שאינן יכולות מסיבה כזו או אחרת. אבל אלו שכן בשוק כביכול ומוותרות מטעמים של לא מצאתי מישהו נורמלי או אני מעדיפה חתולים או אני לא אוהבת תינוקות נשמע לי כמו בריחה מן המציאות. ואסביר. כל אחד ואחת רוצים אהבה. מישהו להישען עליו. לא חייבים להתחתן וכל השיט הזה מטעמים של איני בעד ברית הנישואין לא בא לי התחייבות ארוכת טווח וכו וכו. אבל לפחות זוגיות כלשהי משהו מישהו כדי לא ׳היות האדם לבדו׳. ובחירת האני לא רוצה להביא ילדים לעולם. מדוע? הרי כולנו סוג של רוצים להתרבות ונשים מטבען ירצו את הילד כדי לחוש אימהות זה הרי חלק מהטבע. ותחושת מלאות עצומה הרבה יותר מכל שיט שאי פעם חשבתן שיש לכן. ולכן כשאת אומרת שאת אוהבת יותר חתולים ומעדיפה להישאר בדד ועוד מתרברבת על כמה שאת רזה- עצתי לך- תעשי לי טובה.

בלה בלה בלה.

בלה.

בלה בלה.

תאכל בלה.

אכלתי בלה בבוקר.

לא איכפת לי מה אתה חושב על הבלוג שלי.

אני לא בקטע של היכרויות או בקטע בכלל.

נורא מעניין.

נורא מצחיק.

את רוצה להיעלם לעיתים ממראות קודרים מאפילה מרובת יצורים. לעיתים את גועשת כמו הלבה של ההר לעיתים את שותקת ואין לך הרבה מה לומר. ואז אולי תגידי לעצמך שהוא עוקב אחרייך כי הוא הרי רוצה בוחש לוחש. את הולכת ומסתתרת שותה עוד בקבוק של יין טוב ואיכותי של לילה טוב. ואת רוצה ולא רוצה להשתטות או שלא. ערבוב של יצרים. רגש נכבה מודלק נדלק נעלם. כאבי ראש ביום ובליל שלא מניחים טרדות דאגות רצונות והוא אולי עוקב אחרייך. מהרהר. מחרחר. נובר לך בעור. רק כשאת שיכורה או שלא. תיתני לו אם את יכולה או רוצה או שתיעלמי לעד.

בימים אפלים רכבת על גבי.

הרכנת ראש לעברי ונתת תחושה של טעם. 

לא רציתי את הטעם כפי שלא רציתי הרבה מעבר. 

ונחתתי על רגליי פעם אחר פעם עם קוצר. בנשימה. בזרימה. בתשוקה.

ידעתי שדברים אמורים להסתיים מתישהו וכי יצורים כמוני אמורים לרכב אל השקיעה מבלי להותיר עקבות.

נחלים רבים זרמו לי בין האצבעות. שלוליות רבות ניתזו. הגשם מטפטף. האם הוא יעצור. כדי שאוכל מעט להסתתר. בתוך קרניים מלוחות של שמש. עם קשת או בלי.

בימים אפלים רכבת על גבי. הימים האפלים שלי. הימים החשוכים שלי. הימים שיצרו בך שינוי.

תניחי את ראשך עליי וגם את הכובד של גופך. זוהי אהבה בהחלט. יש רגשות יש התאמה יש משיכה. תניחי את הכל. לא נזדיין היום רק נתחבק. תלטפי את שיערי אלטף את ידך. ניזכר ברגעים שלנו פעם איך ברחנו אל תוך הלילה בלי שאף אחד ידע או - ראה. הייתי ציניקן בזמנו ועודני וזה אכן פגע בי אבל אני אוהב אותך ומכבד אותך. הרגעים האלה של פעם שנתת לי לגעת לך בעור ובעצמות והיית בורחת בשבילי לכל מקום. כמה גברים יכולים לומר את זה תגידי? איפה היינו ואיפה הציניות שלנו עכשיו. לגבי אהבה כמובן. לגבי רגש. תלות וצורך. דברים אולי מישניים שהפכו להיות מישניים יותר בעולם הגדול והקר הזה. שמשלב בתוכו שני דברים בסיסיים: פחד וניסיון להתרגל. ואת כיבית עליי כבר את המדורה. נכון. ואני כיביתי עליך כבר את המדורה.

עלות אל מול נזק תועלת ורווח אל מול הפסד. אלו לא הקווים הישרים שלי או אבני הדרך שעמדו לנגד עיניי במהלך השנים. אני עומדת בפני עצמי מול עצמי בשם ערכים תובנות יכולות והשגות שהשגתי. ואני לא מעריכה שכולם יכולים כך. הרי העדר נוהר בשיא כוחו ויש אנשים עם מילים זהות במשך עשורים. וכשאמרו די עם החיסונים אמרתי למה די אם אלו שמתים הם בעיקר הלא מחוסנים. לפעמים אנשים עוצמים עיניים ואוטמים אוזניים כי זה נוח כי יש קריאה עולמית של המדיה של הקהל של הרפש. אבל הבוץ הזה שבררתי מעצמי זו החלטה שלי נטו. אני יכולה לאהוב ואני יכולה ממש שלא לאהוב. ואם אני אוהב אני יכולה גם לשים זין ואני יכולה גם לא לרצות דבר. ואומרים שאין דבר העומד בפני הרצון. ובכן רצון זה דבר מאד הפכפך אצל חלקנו במיוחד אצל אלו שכבר ״רואים״.

ההתנשאות של אנשים היא לעיתים מעל המצופה. מספיק שנהיינו אינדיבידואלים במידה מחרידה עד כדי הקאה ההתנשאות הווירטואלית הזו היא חד משמעית מצויה בכל מדיה שניתנת לעיכול. אתה דוחף את עצמך את דוחפת את עצמך בכל דבר ומקום. את או אתה תמיד מעל. ההתעסקות בעצמך שורפת תאי מוח אנרגיות ערכים ואפילו עניין. האדישות גוברת כבר על הכל ואם פעם התלהבת ממישהי על אמת היום יש כל כך הרבה דמויות מדיה שהפכת להיות אדיש כלפיהן. כן זה קרה גם עם המשחק של אנגרי בירדס וגם כשהתחלנו רק לשתות בירה. החיים ברשתות עושקים אותך מצלקים אותך והופכים אותך לגוש ענק של כלום. כמובן שיש עוד 7,000 סיבות ללמה התנתקתי מהמערכות. ואפשר לכתוב על כך עוד המון פוסטים. ובחרתי להתמקד דווקא ורק במה שנכתב. כזו אני ממוקדת. ולא לוקחת עוד חלק.