לפני שנתיים. 6 בפברואר 2022 בשעה 17:10
בימים אפלים רכבת על גבי.
הרכנת ראש לעברי ונתת תחושה של טעם.
לא רציתי את הטעם כפי שלא רציתי הרבה מעבר.
ונחתתי על רגליי פעם אחר פעם עם קוצר. בנשימה. בזרימה. בתשוקה.
ידעתי שדברים אמורים להסתיים מתישהו וכי יצורים כמוני אמורים לרכב אל השקיעה מבלי להותיר עקבות.
נחלים רבים זרמו לי בין האצבעות. שלוליות רבות ניתזו. הגשם מטפטף. האם הוא יעצור. כדי שאוכל מעט להסתתר. בתוך קרניים מלוחות של שמש. עם קשת או בלי.
בימים אפלים רכבת על גבי. הימים האפלים שלי. הימים החשוכים שלי. הימים שיצרו בך שינוי.