אל תיגע לי בכדורים

בעולם שלי יש מלא מראות.

אני רואה את עצמי וגם את האחרים.

אני רואה אתגרים אני רואה בעיות.

אני רואה מה יקרה אני רואה מה קרה.

אני רואה איך אפשר לחבר חתיכות חזרה.

אני רואה חלקים מגופי אני רואה פרצוף.

אני רואה רגשות מוצפים אני רואה נסתרות.

בעולם שלי יש מלא מראות.

ויש ימים שיש רק אחת.

שתדע לך שאני לא מתנצלת. על זה שאני כנה עוד יספרו רבות.

אני סך הכל בן אדם בציפוי קליפתי של אישה. מותר לי לעשות טעויות.

מותר להגיד אמת. מותר להיות טיפשה לפעמים. העיקר שזה לא תמיד.

מותר למה לא. הרי סטטיסטית אי אפשר להיות כל הזמן נהדרים ומושלמים. זה לא אפשרי. וגם מי שחושב שהוא כזה אז סליחה אבל שישתה כוס מים כי הוא לא. אז ירדתי מן האולימפוס והבעתי הבעה מוגזמת.

קורה.

לא יקרה יותר.

לא יודעת למה זה לא כתוב לי בפרופיל.

הרי ככ השתדרגתי עם השנים. הפכתי לגדולה למבינת עניין. דברים שפעם ראיתי בהם כמשהו שלא צריך לדבר עליו או מוטב שלא היום אני פותחת בריש גלי כי מה איכפת לי בעצם? להעלות את הסוגיה לאוויר? לדבר על דברים? לתקשר? זה לא חיסרון אלא מעלה. ומצד שני יש את אלו שכ״כ מחפים על הרגש שלהם עצורים נבוכים. או לא יודעת מה. ומעבר לעצורים יש את אלו שאינם יודעים להתבטא כלל וכלל. אין להם מיומנויות של תקשורת בכלל. אין להם הבנה אפילו מה זה אומר. יכול להיות שזה מובנה וגנטי ויכול להיות שזה משהו שלא לימדו אותם מעולם.

אני לא מסוגלת להתמודד עם נכים ברגש. מבחינתי זה ישר הופך את האדם לסוג של דוש.

רגע של השלמה לא מגיע תמיד בקלות.

הוא מגיע לאיטו בקצב שלו.

הוא מגיע עם טוויסט בעלילה שיכול להיות מכוער.

הוא לא תמיד ביום בהיר או בלילה עם רעמים.

הוא לא תמיד נשמע הגיוני או רציונאלי גם אם נדמה שצריך כך להיות.

מטיל אימה או טרור עם נגיעות של חיזוק וייסורים.

תחפש את הרגע הזה הוא לא יגיע. 

מגיע כשלא מצפים.

מגיע כשלא רוצים.

מגיע כשקצת עייפים.

איתו מגיעה מנוחה.

ההיפך. אני אדם שלא רואה רק את עצמו בעיקר. אני רואה את עצמי אבל גם אחרים. אני רואה את עצמי אבל לא מופרדת מרגשות האחרים. אני חיה בשביל עצמי אבל לא מנותקת מהקשר החברתי. בקיצור הבנתם.

אני לא נרקסיסטית. 

תמיד זה היה ליד או באמצע. תמיד הוא היה עם בעיות עם עצמו או עם אחרים. מנופח אגו או כריזמטי בכאילו. תמיד היה נטול ביצים.

אף פעם לא לקח מושכות כמו שצריך. תמיד נטעתי את הזרעים.

מתחבר לצד הגברי יותר מידי בלי נקודת מבט שונה. מבוסס בעצמו מתבסס בעצמו בלי בסיס.

תמיד זה היה ליד או באמצע. תמיד היו שבויים.

לאחת כמוני זה לא מספיק. תיבת ההפתעות סגורה לשיפוצים.

ויש פעמים שהלב רוצה לדעת משהו והוא לא מקבל תשובה. הוא נותר באפילה בתוך בועה של אי וודאות. טשטוש גמור אי יכולת לקבל אספקה לשאלות. האם הלב אבוד או בדרך לשם. באותו רגע של אי וודאות תחושת העצב תוקפת בכל כוחה. היא מורידה את כל מפלסי האופטימיות והשמחה ואת כל האנרגיות אל הטימיון.

לא הייתי רוצה לשאול דבר. הייתי רוצה פשוט שהתשובה תגיע אל הלב בצורה ישירה בדרך של הבנה ברורה.

אני לא אשאל אותך שאלות. כנראה גם לא אקבל תשובות.

מאיפה להתחיל בכלל? האוסידי הזה דופק לי את המוח. ממש אבל. לפעמים אני סקפטית אם קיימים אנשים עם כאלו שריטות כמו שלי. ואז אני גולשת באתרים בינלאומיים ורואה שיש הכל מהכל אבל למה עדיין זה כזה שקט ומוצנע. אם הייתי מרגישה זה אומר שהייתי נוגעת. זהו זה משפט המפתח אבל מה פאקינג הבעיה. למה רציונאל לא קיים פה.

אין לי לסמוך אלא על עצמי. עדיין הרציונאל לא קיים וההיגיון גם הוא בתחתית. ועדיין רק על עצמי אני יכולה לסמוך. אירוני לא?

ואיפה כל שאר הדברים הטובים ששורטים אותי. עומדים בשורה בכבוד בלי לזוז. 

הטעם שלי בגברים מאד מאד ספציפי. ברמה שלפעמים אני אפילו לא יודעת מה אני באמת אוהבת או למי אני מתחברת ומה בדיוק מגדיר את החיבור שלי אליו. מה שכן אני יודעת בוודאות למה אני לא מתחברת. הבעיה היא שהיום לפתע ממש כמו השפעת יש מלא זנים. כיום ניתן לחלק את הדושים לכל כך הרבה קטגוריות. הדוש המתנשא הדוש ההפוך הדוש המבוהל הדוש האהבל. אבל מה שחולש על כל אלו הוא ה-דוש. בעיני דוש זה גבר שהוא לא גבר. לא מבחינת הנראות. מבחינה חיצונית הוא יכול להיראות סופר גברי. אבל יש לו גינונים שהופכים אותו ללא גברי. ללא מושך. ללא מעניין. ללא. מאחר ויש ככ הרבה תתי דושים זה כאילו אוכלוסיית הגברים מאד מאד הצטמצמה. קשה למצוא גברים שיהיו מושכים בכל רמ״ח מוחם. הם ממש זן נדיר.

כמובן שיש גם דושיות…

זהו אמרתי את זה.

הגיע הזמן להודות בכך זארה לא כאלה להיט.

קודם כל מחירים מופרזים כמעט לכל פריט למעט פריטי בייסיק שגם הם לעיתים מגיעים ל-100 ש״ח. בגדי ילדים בכלל מחירי מינימום בוטיק צרפתי. הרבה בלגן אין שום ייחודיות הכל זה העתקה והדבקה של בגדים של מעצבים אחרים. נשים התרגלו להיכנס לזארה ולשחוט כרטיס אשראי במאות ואלפי שקלים. מרגיש שיש בזארה סלט של בגדים. ממש כמו סלט ירקות. מכניסים הכל מהכל. גולת הכותרת זארה רוצים להפסיק להיות בישראל. איזה יופי לנו. עוד סיבה להפסיק לגמרי להיכנס לרשת הדגים הזו.

די עם זארה. הם לא מגניבים.

פעם הבאה שאת חפצה במשהו חדש לכי לביג.