שיערי מתבדר לו ברוח שאינה קיימת עוד. רוח מדברית גבית דביקה. תחושות הנשים רבות הן. תמיד כולן חושבות הו אני הו אני כה מרכזית בעולם. הכל סביבי הכל סביבי וכולם רוצים להיות כמותי. אז זהו שרדו מהעץ. זהו לא עולם של סלבס פה שגם הם נידונים לשנת שמיטה. אני מתבדרת קלות מכל אותן שניחנות באובר. Over. כולנו שווים כולנו בסוף בני אדם רגילים עם תכונות כאלה ואחרות שהולכים לשירותים. ארצה לכתוב על כך? אכתוב. ארצה לכתוב על אמא שלי? אכתוב. ארצה לכתוב על פוליטיקה או חוק איסור הפלות? אכתוב. האם זה אומר שאני רוצה להיות נציגה של בית המשפט העליון? לא. האם זה אומר שאני לא אוהבת את אמא שלי? לא. האם זה אומר שאני רוצה להיות מי מכן? ממש לא. יש לי תכונה אחת מאד עילאית. והיא: אני עושה הפרדה ברורה בין כתיבה לבין תחושה. זה שכתבתי לא אומר שחשתי זה שחשתי לא בטוח כתבתי. הקיצר צאו לי מהתחת.
לפני שנתיים. 6 ביולי 2022 בשעה 12:52
