כשנפגשנו בפעם הראשונה החיבור ביננו היה מדהים קליק אנושי לחיצה קלה על ההדק והפכנו לבסט באדיז.
הבית שלי הפך לבית שלך, התייצבת בבית הורי מדי שבוע ימי שישי, ארוחות ערב היו דבר שבשיגרה. ברחת מהבית שלך שהפך לכלא עבורך ושהיית אצלנו שעות וימים. הורי התאהבו בך ביום הראשון שהגעת אלינו והפכת לבן נוסף ואוהב. ככה ליווית אותי במהלך חיי, שותף לסודותיי אח וחבר אתה והיא הייתם הנפש התאומה שלי אין מקום שבו לא היינו ביחד שלישיה בלתי מנוצחת. ואם אחד מאיתנו היה מגיע לאנשהו לבד ישר היו מחפשים את הנוספים, זה היה מוזר לראות אותנו לבד כי תמיד היינו יחד.
השנים חלפו להם כל אחד מאיתנו פנה לכיוונים אחרים בחיים, היא נשארה חלק מרכזי בחיי ליוותה אותי בכל צעד שעשיתי והייתה שותפה פעילה בכל החלטה או צעד שלקחתי בחיי , עד שנקטפה כמו פרח והשאירה אחריה רק מצבה שחורה זרועת עציצים ופרחים.
אתה החלטת לברוח אמרת שהמקום הזה קטן עליך ואתה צריך לגלות את עצמך. מכרת את מה שנשאר לך ועזבת את הארץ הבטחת שתמיד תהיה שם בשבילי, בשבילנו, אבל ככל שעברו השנים והימים ככה נעלמת, דמותך התרחקה ונשארו רק תמונות מתקופות אחרות ויפות.
ההורים שלי שנים אחר כך לא הפסיקו לשאול עליך ולחכות שתופיע בדלת, אבל גם הבינו שזה חלום רחוק שאתה לכאן כבר לא חתזור.
כשהודעתי לך שהיא נפטרה שלחת חיבוק עצוב ונשיקה, חשבתי שתעזוב הכל ותבוא לחלוק לה כבוד אחרון לזו שהייתה כמו אחות בשבילך אבל אתה בחרת להישאר שם.
כל כך כעסתי עליך והחלטתי לנתק אותך לגמרי מחיי לא שהיה מה לנתק כבר מזמן הקשר הזה נגמר , התאדה התמוסס כמו ערפל.
לפני מספר ימים נתקלתי בחבר משותף שסיפר לי עליך על החיים הקשים שעברו עליך בשנים האחרונות, איבוד רוב נכסיך אפילו שהגעת לחרפת רעב, על האישה שהייתה לך ועזבה ושנותרת לבד גלמוד ועצוב.
כאבתי מאוד את כאבך ואז הבנתי למה לא חזרת. חבל שלא סיפרת את האמת והצגת תמונה של שושנים וורדים.
אני מאחלת לך שתמצא את הכח לחזור מבטיחה להיות פה בשבילך יש פה בית אוהב שמחכה לך רק תחזור.
