לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הגשמת פנטזיות

אני יוצאת מתוך אריזת קרטון שהייתה סגורה בארון המון שנים, נמתחת ומגלה את עצמי מחדש.
מגשימה את עצמי , את היצרים שלי את הפנטזיות שנרקמו במוח שלי במשך כל השנים שהייתי בקופסא.
כל יום נועד להגשמת פנטזיה חדשה ...
לפני יום. שבת, 15 ביוני 2019, בשעה 16:19

לפני 3 ימים. חמישי, 13 ביוני 2019, בשעה 22:58

כבר הרבה זמן שלא כתבתי עלייך. 

וזה לא שהפסקתי להתגעגע, וזה לא שהשלמתי עם העובדה שהחדר שלך נשאר ריק, עצוב , מרוקן וחסרה בו הרוח שלך. 

ולא שהפסקתי לסגור את הדלת כדי להפסיק להגניב מבטים ולחפש אותך מחייך אלי שאתה שכוב על המיטה, נבלע בין הספרים או סתם יושב ליד שולחן העבודה ולומד למבחן קרוב או סתם מכין שיעורי בית .. אני נלחמת על הזיכרונות האלה מגלגלת אותם במוחי מדי יום.

לפעמים זה תופס אותי ואז אני מחכה לך בספה, במטבח בין הסירים, במרפסת .. ובין שיחות הטלפון שלך או לעיתים בביקורים הקצרים שלך. 

ואז שאתה בא אני נושמת אותך לחיכי, מסניפה את הריחות שלך, מכניסה אותן עמוק לתוך הקרביים שלי שיעטפו אותי בבקרים ובלילות שאתה לא פה. אבל, אחרי כמה שעות הריח נעלם, כמו הריח של התינוקות הקסום שבגיל מסוים מתנדף ואיננו .. לפעמים אני מוציאה את החולצה שלך מסל הכביסה זו שהשארת פה לפני מספר ימים, לא מכבסת אותה, נושמת את הריח שלך עד הרגע הבא שתבוא שוב והריח שלך יהיה חזק וברור.

ולמרות שכל פעם זה מתגלגל לי על הלשון, הפסקתי לומר לך לבוא, הפסקתי להתחנן ואני שמחה על כל רגע שאתה בוחר להתפנות מעיסוקיך ולהקדיש לי כמה שעות, רגעים.. רגעים קסומים של אימא. 

בשבוע שהיית כאן, התמלאתי באושר גדול והפנים שלי חיייכו, הרגשתי קורנת. הנוכחות שלך מנביטה בי זרעים של תקווה לפעמים אופטימיות זהירה ואין סוף שמחה. וכל כך קיוויתי שהשבוע הקצר הזה לא ייגמר לעולם, שאתה תבחר להישאר , תבחר לחזור, תבחר בי.  

קיוותי שהשבוע הזה יהפוך לשיגרה, שתבוא יותר, שתישאר שהגעגוע האין סופי אליך יהיה נחלת העבר שההשלמה לא יהיה בה צורך יותר כי אתה פה איתי איתנו, במקומך הטבעי.

אבל לא, זה לא הופך לשיגרה. השיגרה היא שאתה לא כאן ואני חוטפת רגעים ספורים איתך, ממקסמת עד כמה שאפשר את המפגשים איתך ובכל הזדמנות אוספת אותך אל חיקי ולא מרפה עד שאתה קם והולך ואני כולי ציפיה לרגע, לביקור הבא..

אתמול סידרתי את המגירה ליד המיטה, מצאתי שם מכתב שלך מכתב סליחה..

 אם אפשר היה לחזור אחורה למחוק במטלית ריצפה ריחנית את השנתיים האלה, את הרגע המחורבן שהלכת אם רק היה אפשר להחזיר את הדברים לקדמותם .. לו רק.  

ושוב הכל צף בי ואין השלמה, ואין סליחה לנפש, רק געגוע.

אוהבת מלא אימא

 

.  

 

לפני 4 ימים. רביעי, 12 ביוני 2019, בשעה 21:50

לקרוא את הבלוג שלו 

ולהקיא! 

 

 

 

״שולטעלק״הבןשלייודעלשלוטיותר טובממך!

לפני 6 ימים. שני, 10 ביוני 2019, בשעה 10:21

לפני שבוע. ראשון, 9 ביוני 2019, בשעה 13:43

והמרמור משתלט וכל מה שבא לי עכשיו זה להתכסות בשמיכה של שקט ולהעלם .. 

אבל הבית מלא אורחים , משפחה , ילדים ואני כהרגלי עוטה את החיוך על הפנים כשבפנים הבטן מתהפכת וצורחת לשקט. 

ואין כותרת, ואין מילים רק עצבות וגעגוע. 

 

 

לפני שבוע. חמישי, 6 ביוני 2019, בשעה 21:50

קיבלתי את זה היום בוואטס אפ, מזדהה עם כל מילה

״בגלל כל הגבינות שאכלתי עברתי לילה חלומי ודמיינתי שיש לי קוטג׳ משלי ושאני נפוליאון שעושה סקי עם בולגרית בין עצי אשל לצלילי מוזיקה של רוקפור. בסוף התנגשתי בעמוד ואושפזתי בבית חולים העמק... סיכויי החלמה: 9 אחוז...

 

 

לפני שבוע. שלישי, 4 ביוני 2019, בשעה 22:26

לא יודעת אם כדאי ללכת לישון במיטה או להישפך כאן ועכשיו על הספה.
מצד אחד, ההיגיון אומר שללכת למיטה זה הכי כדאי כי יש שם מיטה. ושמיכה וכרית.
מצד שני אפילו להוריד את הבגד ים ולהוציא את כלי הרחצה מהתיק .. אין לי כוח אז ללכת את כ-ל הדרך עד המיטה?
מצד שלישי מיטה.
מצד רביעי אם אני אקום עכשיו כדי ללכת למיטה הכיצד אוכל להתעלם לשכב בה בלי מצעים ? מיטה בלי מצעים זה כמו פסטה בלי רוטב .. ואיך אפשר למנוע מהמיטה הזו מצעים ??? שהרי אם אני אשכב עליה ללא .. לילה שלם אני אעבור מסלול מכשולים הכולל מחשבות,  הסגות על המחשבה הזאת.. 
ושוב מצד חמישי מיטה.
מצד שישי, אני יכולה לרצות לקום מאוד מאוד אבל אף אחד כאן לא מקשיב לי. לא הרגליים, לא הידיים, ובטח לא העיניים.
מצד שביעי מיטה. אין על לישון במיטה.
מצד שמיני פחחחחח אני לא זזה מכאן.
מצד תשיעי יאללה קומי לישון.
מצד עשירי זה לא נשמע לי הגיוני שבשביל ללכת לישון אני צריכה קודם כל לקום ועוד לשים מצעים
ואם זה לא הגיוני אז מי אני שאתווכח??
ספה, נבחרת ברוב קולות.
לילה טוב.

לפני שבוע. שני, 3 ביוני 2019, בשעה 19:54

אז התחלנו לעבוד בשש וחצי בבוקר , מגשים של אלפחורס , עוגות גבינה , טארטים קישים , בראוניז מעלפים ונימוחים ..

. הכנות לשבועות.. החג שלי 

אומנם לא המקום שלי .. אבל שאני באה לפה לקונדיטוריה הזאת שפועמת בליבו של קיבוץ בלב הנגב לאיש הזה שהפך לחבר,  הימים האלה הן חגיגה של יצירתיות משותפת , למידה ועשייה.. ואני מתה על העשייה הזאת המדע המדוייק הזה. 

הדיוק.

אין הסחות דעת , התמקדות, פוקוס וכשאני בעשייה הזאת כל כך שקועה אני נכנסת לתוך בועה..  המוסיקה מתנגנת ברקע ואני מפזזת תוך כדי שמרכיבים נפגשים והופכים באחת לקסם מופלא..  וכשאנשי הקיבוץ נכנסים נועצים מבטים ומשבחים עוגה שלי אני מתמוגגת ומרגישה איך זרמי הגאווה זורמים לי בידיים, וממלאים לי את הורידים בכוחות פלא, בשמחה ואהבה. 

והתחושה הזאת ממכרת . 

לרגע אני מרגישה כמו סופרקונדיטורית

בלי הגלימה אבל עם מטרפה 🍫🍭🍡🥨🥪

 

 

מתהעלהעבודהשלי😱😱😱😱😱😱

 

 

 

 

לפני שבוע. שני, 3 ביוני 2019, בשעה 09:53

חמש בבוקר אני שוב על הכביש המהיר, השמש מתגנבת לאיטה  ושולחת אלי קרניים חמימות של בוקר טוב. 

 

תל אביב כהרגלך היית טובה אליי ניפגש שוב בהקדם ❤️🥰❤️