אתה יודע , גם הרגעים הגנובים שלנו על הספה שלך , המבט העוטף בעיניים שלך או אפילו הקפה של הבוקר . הכל זמני גם אנחנו.
הזמן עף לו כשאני איתך אני מנסה למתוח אותו עוד קצת ..
״אל תיגמר לי בבקשה״ אני מתחננת אליו .לזמן אבל הוא בשלו עף .. אני אוספת את השעות הדקות השניות שאני איתך מחברת אותן לשלשלאות דימיוניות ומקווה שימתחו עוד קצת.
ואני כל כך אוהבת את התקופה האחרונה בה אתה משיל ממך משהו לא ברור, אתה מרשה לי לבוא בקלות יתרה , אתה כבר לא מתווכח כמו פעם אולי זו הזיקנה או שאולי זאת אני שגילית שוב ובמין נושלנטיות מוקסמת אתה פשוט אומר לי ״בואי״
ואני כמו ילדה בחנות ממתקים מחייכת מאוזן לאוזן מוקסמת מתשובתך וזה נעים לי כל כך האישור שלך ,
והבואי המוקסם הזה ..
ואני באה ונמרחת על רגליך , מלטפת את ידיך רגליך ופניך נוגעת בך במקומות שמרגיעים לי את הלב והנשמה.
ובלבד המושלם שלנו אני שלך ואתה שלי ובא לי לצעוק לך אני אוהבת אותך ובמקום אני מכינה לך אורז ובורקס חמאה עם גבינות או מרק מהביל עם ירקות שהשכן מלמעלה זורק מבעד למרפסת ומתענגת על הרוח שמלטפת לי את הפנים והשיער שאנחנו יושבים במרפסת ואתה מביט לתוך עיני ואז ברגעים האלו אני יודעת שגם אתה אוהב אותי אתה לא צועק את זה כמוני אלא מחניק את זה פנימה אבל אני מרגישה את האהבה שלך פה בפנים בלב כמו שאתה מרגיש את שלי.