ויש ימים שכל מה שבא לי זה להפוך לכלום ושום דבר. לפעמים החיים האלה חונקים, חונקים מדיי וכל מה שאני רוצה להיות ברגעים האלה זה חפץ, או בגד אפילו סמרטוט אולי בכלל שטיח או מנורת שולחן . רק, לא אני רדודה מעצבנת , סתמית. בעצם בא לי להיות ספה רחבת ידיים עם שזלונג..
חתיכת ספה משמעותית שיש לה ייעוד ושימוש אחד ולשם כך היא נוצרה.
ובכלל ויש ימים כאלה שכל מה שבא לי זה להיות בדיוק כמו החתול שמיילל מחוץ לדלת , השמנדון הזה שדורש כל היום לאכול ולשתות, וכשהדלת הכניסה נפתחת הוא שועט פנימה לקערה של הכלבה ואז נמרח על הרגל שלי נמתח ודורש ליטופים ותשומת לב ומגרגר מעונג שנוגעים בו ונשכב בפוזה של מאפיונר בסיר הענק שהוצב לו מחוץ לדלת עם שמיכה שחלילה לא יהיה לו קר .. כן חתול זה טוב, שקט, בלי ברבורים נמאס לי מהחיים המורכבים האלה , שיט ילדים , בעיות חיכוכים מחלות, כאבים, מסעות כומתה אינסופיים בתוך הבועה הזאת של החיים בא לי למצוא שקט את המקום האידיאלי לנוח , ולהירדם.
ובסוף אני בוחרת להיות ספה, ספת כלבה, כי כל מה שאני רוצה אחרי יום ארור כזה, זה להיעלם בתוכך. להתעטף בשקט שאתה מביא איתך , לחכות כמו שאתה אוהב על ארבע או שש עם גב כעור וישבן מורמם, להתענג בכאב, בחוסר האונים, להרגיש את כל החושים מתחדדים, לאבד שליטה ולהיות כלי ושימוש אחד שלך .
אז תגיד זה טוב או רע ? שמדי פעם הסטייט אוף מיינד שלי רוצה להיות ספה כיסא או חתול כדי להשתחרר מעצמי לכמה שעות ואז ולחזור בחזרה אליך ולהיות כלום ושום דבר מלבד כלי שאתה יכול לעצב , למלא ולרוקן כרצונך .
