הגשמת פנטזיות

אני נוסעת

שבוע נגמר 

שבת תיכף מתחילה 

הרדיו בעדי.

אין תעודת אחריות על האושר.

הלוואי ותבין אותי.

אני סיגריה שבערה

ובערה

ובערה

עד עכשיו הכול היה מחניק

והאור כבוי.

אבל יש פנס שמרצד באופק 

אני אפתח חלונות

אני אאוורר הכול.

כי אני לומדת לנשום מחדש.

משמרת ראשונה הלב על 250 הולם בחוזקה פעם ראשונה סרוויס ראשון מסעדה מטורפת צוות לא מוכר מנסה לאזן בין המוח לבטן שתכאיב פחות ושהמוח לשם שינוי יהיה קצת יותר רגוע וייכנס לעניינים בקלילות , לא שהוא רגיל לזה אבל אני מנסה לאלץ אותו מנסה להתחנף אליו כמו לילדים שלי:

 אם תהיה ילד טוב תקבל הפתעה .. זה לא ממש עובד הוא יש לו שיטות משל עצמו מתוכנת אחרת, אבל לשם שינוי הוא קשוב אליי נראה שהוא כאילו רוצה בטובתי.. שזה מוזר אבל נו שיהיה ..  

הדקות הראשונות עוברת בקלילות  ואז מכירים לי את הנשמה המדהימה שהולכת ללוות אותי ביומיים הקרובים , היא נעימה לי באיזון שלה, בשפת הגוף , בוויב, בחיוך שלה ובאווירה הנינוחה שהיא משדרת סביבי .

היא גורמת לי להירגע, להיכנס לתוך העניין להבין דברים היא אומרת שזה פאזל צריך לקחת את החלקים המוכנים ופשוט להרכיב ואני אלופת הפאזלים אין סיכוי לא להצליח בזה .. 

המסעדה מלאה סרוויס מטורף ואני בהיי , מנות יוצאות בקצב מסחרר אני לידה 3 עליה 2 כבר עליי אני נכנסת לקצב

״הקינוח הזה עם הצלחת הזאת, הקרם מסקרפונה עם הצנטר הזה לפחזניות ,  הפירות לבבה רום .. ואל תשכחי  את הלחם ולגזוז ..

ואני כמו כמו רובוט בהילוך גבוה קולטת מזינה מבצעת וזה מטורף אני מרגישה איך הלב שלי מתפוצץ מגאווה אלי לזה שכל כך הרבה זמן רציתי וכיוונתי וכל כך פחדתי אבל בסוף הצלחתי להתגבר על הפחד על כל המיכשולים שבדרך והלכתי על זה ..  אני גאה בעצמי שזה נדיר אני בד״כ נכנסת לכל סיטואציה בחיים שלי בהרבה פסימיות כי ככה יותר קל להיכשל אבל הוא לא מוותר לי ודוחף אותי להיות גירסה יותר טובה של עצמי אז אני מורידה מהמדף את גירסת האופטימיות ושמה בצד את גירסת הפסימיות ומנסה תדר חדש שזה קשה לכלבה פסימית כמוני .. ואפילו מאמו המהממת שלי אמרה לי שאני אמיצה שאני לא מפחדת לחיות שאני טורפת את החיים ומגיע לי והיא כל כך גאה בי ומאמו היא אישה שהיא השראה חברה כמו אחות שגם אם לא נדבר שנתיים  ברגע שהנייד יצלצל ונשמע את הצחוק המתגלגל אחת של השנייה זה יהיה כאילו שנפגשנו אתמול בערב לדרינק בג׳אספר ולא לא נפגשנו .  

הערב מסתיים אני חוזרת לבית החדש ישן שלי , אחי המהמם קם מהספה ומחבק אותי 2 בלילה ואנחנו בשיחת חולין על הערב שהיה כאילו ששעת צהריים ..  אני עדיין בהיי האנדרנלין זורם בגוף העייפות לא כזאת מורגשת והוא צוחק עליי שאני כמו ילדה קטנה שקיבלה ממתקים חדשים ..

(שאלה קיומית)

כמה זמן/ק''מ אפשר לנהוג מאז שהנורית של הדלק נדלקת ועד שבאמת באמת אין דלק?

תודה ובבקשה אל תספרו לאבא שלי ששאלתי את זה.

אשמורת שלישית משקיפה למדבר .
 את השעות האילו לא הכרתי לפני כן. אולי צל של זיכרון מהשוק הסיטונאי בתל אביב. בדרך חזרה ממפגש לילה עם סוף לא פתור ..
מצפונה לדרומה של העיר.  והריח של סדנדוויצ'ים שהבחור ההוא היה מכין לנהגים  עם חביתה , מלפפון כבוש ועגבניה טריה ישר מהערמה. ״עוגיית המדלן״ של החביתות.
זה מתחיל ב04:00 לפנות בוקר  . שעה  לפחות לכוס הקפה ושהמוח יפתח בחזרה  יחסים עם העולם  שבחוץ  . העיניים לא מצליחות לראות כלום.

זו השעה העיוורת שלי.
האזניים כרויות. עולם בעלי החיים ויצורי הגינה הנעלמים חוגגים את האפטר פארטי לפני שכל אחד יחזור למאורה שלו וישאיר אותנו עם כתב החרטומים באדמה , שרק הבדווים יידעו לקרוא והעלים הנגוסים.
לפנות בוקר זאת הגדר החיה של היום. אני עוברת אותה כאילו עברתי גבול בין שתי מדינות. זו השעה שלי לכתוב (למרות שלא רואה כלום  מהכתוב) אני עוצמת את העיניים על הספה בסלון כשהכוסקפה מחממת לי  הבטן ומדמיינת אותך ואת האיש ההוא שמתלבש עכשיו בשקט ויוצא אל הים, ואת  ההיא שמוסיפה עוד פריט למזוודה לקראת הנסיעה הגדולה , ואת האיש המאושר שהמטוס שלו   נחת היום  ברומא , ומקשיבה לילדים שלי שמדברים בשנתם ושוב מדמיינת אותך ואת חולי הירח שמסתובבים בחיץ בין שני העולמות, ואת הזוגות זוגות בתיבת נוח הזאת שניקראת : ״כדור הארץ ״ שמתהפכים עכשיו על עצמם בתוך מולדת של מזרן הקפיצים. 

חולצת את עצמי החוצה. נושמת עמוק את השקט של המדבר משפשפת את זגוגית המשקפיים, מדליקה את הטלויזיה  על ערוץ שלא מדברים בו ורק המוסיקה שבו נוגעת וחודרת לעצמות.  אני פוגשת את האנשים שמפתיע אותי כל פעם מחדש שהם שם . ביחד איתי. על קו הגבול של הלילה . אנחנו חולקים חוויה משותפת . זרים מוחלטים . בוהים בזריחה. אינטימיות מאולתרת.
הדרך שאני ניצבת בה ניראת זרה לגמרי מהדרך שתיארתי. 

בוקר טוב, השעון מצלצל ומתקתק לי את היום החדש מציאות חדשה להתרגל אליה שבה אתה כל כך נוכח. 

אני כמו עכבר אוספת פירורים , כמה חבל שהם תמיד יבשים ורעילים . 

נאיבית שכמותי . 

אתמול לפני שהתחילו כל חגיגות יום ההולדת הוא כתב לי מכתב ראיתי אותו יושב ומשרבט משהו על הנייר אבל לא הייתי בטוחה מה זה בדיוק . 

בערב כשהגעתי למסעדה וכולם קפצו עלי עם שירי יום הולדת ואחרי שהלב שלי נרגע הוא נתן לי מכתב במעטפה , ברכה בשבילך הוא אמר ונישקתי וחיבקתי אותו ואמרתי תודה . 

לא קראתי את כל הברכות ושמתי את כולן בתיק הן חיכו כמה שעות.  שהגענו הבייתה, נכנסתי והתיישבתי על המיטה ופתחתי מעטפות כל ברכה נוגעת וגורמת לעיניים להזיל דמעה,

 ואז הברכה שלו שאין שני לה.

זאת לא הייתה ממש ברכה זה היה יותר מכתב התנצלות,  מכתב מלא בכאב אבל גם מלא באהבה.

גם אני כתבתי עליו מלא מכתבים על הרגעים הבודדים בלעדיו על הבכי והכאב , על הגעגוע האין סופי אליו ועל השמחה ששב הבייתה . הוא לא יודע על המכתבים האלה ואולי אף פעם גם לא יידע אבל המכתב שלו היה פשוט סגירת מעגל לכל הכאב שהיה והבנה שלעולם לא הייתי מוותרת עליו וההתעקשות שלי למרות הריחוק שלו לשמור עליו כל הזמן קרוב ללב ולנסות לקרב אותו.

 ולמרות הקושי המטורף והשבר הגדול שחווינו אני יודעת שהצלחתי .. הצלחנו לקום מההריסות ולהחזיר אותנו להיות שלמים , כשהוא יודע שהוא טעה ואני יודעת כמה אהבה יש ביננו וכמה אנחנו קשורים ושזורים זה בזה לעד ומהשבר הגדול שהיה לנו אנחנו רק צומחים וגדלים .

ואני יודעת שאני תמיד אהיה לצידך ואשמור והגן עליך בכל גופי כי אתה תמיד תהיה הבן המדהים שלי האושר שלי הלב שלי 

אז תודה על מכתב ממיס לבבות ותודה על סליחה והתנצלות שבאה מהלב המדהים שלך תודה שקיבלתי אותך בחזרה כי אתה נדיר ומיוחד ילד פלא שלי ♥️

אז עוד שעתיים ו22 דקות אני רשמית בת 50 

לא ייאמן , האמת לא חשבתי שאני אגיע לגיל הזה , אני בתכנון שלי בגיל 45 כבר לא פה .. 

אבל אני כל הזמן מאשימה את הילדים מה לעזאזל הם יעשו אם אני לא אהיה פה ., 

אבל שעון החול שלי כבר מתחיל להיות ממש צר אני מרגישה אותו נושף לי בפנים פ, הוא מתקרב, אולי לא בצעדי ענק,

אולי בזחילה אבל אין ספק שהוא מתקרב אני לא יודעת איך אני מרגישה עם זה מצד אחד אני אומרת יאללה בלאגן מצד שני בא לי לראות נכדים לחתן ילדים לזכות לאיזה משהו..

מצד שני לא בא לי אותי זקנה סמרטוטית ונעזרת באחרים אז אני עדיין בדילמה אולי ליקום או לזה שאומרים שנמצא למעלה יהיו בכלל החלטות אחרות לגבי מי יודע ? 

בכל מקרה הייתה לי מין רשימה כזאת של דברים שאני צריכה לעשות לפני גיל 50 מין צ׳ק ליסט דימיוני כזה שחלקו הועלה על כתב וחלקו נשאר בדימיון אז הנה הוא יוצא לאור : 

1. לצלול - עדיין בדימיון 

2. צניחה חופשית - יקרה בקרוב אמן אמן טפו טפו חמסה חמסה 

3. קעקוע - יקרה בשבוע הבא 

4. עגיל באף - טוב כבר חוררו את האף שלי 4 פעמים וכל פעם הזין הזה נסתם אולי תהיה גם פעם חמישית 

5 . סקס עם הבן של השכנה - 👍👍👍👍😱😱😱

6. אני עם 2 גברים 3,4 לא יודעת כמה .. לא  לא קרה עדין ברשימה הדימיונית 

7. לשחות בעירום - 👍🤙🏻👍🤙🏻😱

8. להתנשק עם זר במעלית -👍👍👍

9. להזדיין עם זר 🙀😱😱😱👍🏻👍🏻

10. להתפשט, להצטלם בערום, -🤙🏻🤙🏻🤙🏻😱

11. סקס עם אישה -👍👍👍🙀😄😄

12. סקס במקומות לא קונבנציונליים - חורשה 👍, מגרש משחקים😱, על השולחן במשרד👍, שירותים מסריחים במועדון מעופש👍, מעלית 🤙🏻, בריכה עירונית 😱, ברכב קטן גדול בינוני 🤙🏻🤙🏻🤙🏻, 

13. להפסיק לחשוב מה יהיה -לא תמיד זה מצליח אבל כשזה קורה אני מסמנת לעצמי וי גדול ונותנת לעצמי טפיחה על השכם כל הכבוד לך !!! 

14. לאהוב את מה שיש - כן זה מסומן עם מלא פסים צהובים וכתומים לפעמים אני רושמת ליד זה נקודות אור וכוח על זה שיש לי עבר,  עשייה , כאב , שמחה וכישלונות , ויש לי עוד עתיד אני מקווה ואני יכולה עוד לתכנן קדימה להצליח ולעוף על החיים שלי .

ואחרון חביב

 ללמוד לסלוח , לעצמי , למי שאני , לאנשים שפגעו בי ויודעים את זה וגם לאלו שפגעו ולא יודעים שפגעו .

אבל בעיקר לסלוח לעצמי ולטעויות שלי שעשיתי ואמשיך מן הסתם  לעשות. 

אז מזל טוב לי 

מי יתן והשנים הבאות יהיו מלאים בחוויות , פנטזיות שיתגשמו ארועים שמחים ועצובים שיצרבו בזיכרון , חלומות שיתגשמו ובעיקר אהבה עצמית ! 

הבטן שלי מתהפכת , קצת כואבת קצת עצבנית נוכחת מרגישה כל נים בגוף בטן רגישה כזאת היא כמו אדם שני בתוכי שמרגיש ומכיל את כל מה שעובר עליי ועובר הרבה;

 אני בסערת רגשות מטורפת

אני מבולבלת

חסרת אונים

עייפה

מוטרדת

עצבנית

רגישה

כאובה

רגיזה 

מבולבלת

מפחדת בעיקר 

מפחדת

אולי תיכף יעבור הפחד ויגיע קצת אור 

תחזיקו  אצבעות !