כל שנה בסוכות כל המשפחה הקרובה והמרוחקת הייתה מגיעה לסוכה של הורי.
חבורה ענקית שבכל שנה גדלה וגדלה כי רמת הילודה עלתה והסוכה שבכל שנה נוספו אלייה חברים חדשים גדלה בהתאם.
אמי שבוע לפני החג הייתה יושבת במטבח שעות ומכינה אוכל לגדודים שעתידים להגיע, היא ואבא שלי כצוות מיומן עובדים יחד כתף אל כתף הוא מקלף היא מטגנת, הוא חותך היא מבשלת ודודתי יחד איתם מקשקים בין הסירים.
יום לפי החג אבא היה רץ לבית הכנסת מביא שולחנות, כסאות שלכולם יהיה נוח ומקום לשבת. אנחנו היינו דואגים לקשט את הסוכה מכינים עם הילדים יצירות וכל אחד בתורו היה מגיע ותולה את יצירותיו.
בערב חגיגה גדולה כל הדודים והדודות האחיינים והאחינות אוכלים, רצים, צוחקים, משתוללים אווירה קסומה, כיף לא נורמלי היה שם. הרבה אושר היה בימים האלה, אבל גם הרבה קושי. כי עד שהיינו מגיעים לארוחה הזו, ההורים שלי כבר היו מעוכים עם הלשון בין הרגליים בלי מנוחה אפילו תוך כדי הארוחה.
וההורים שלי כבר לא אנשים צעירים. בפסח הם החליטו שהשנה הם משנים את הפורמט. הם לא הלכו להתארח ונשארו בחג בבית ובסוכות הם לא מזמינים להתארח, די, זהו נגמר להם הכוח.
הבשורה הזו הייתה מאוד קשה ונחתה כרעם ביום בהיר כי זה היה מפגש כל כך נעים שהיה עצוב שהסתיים.
אתמול הסוכה שלנו הייתה מוארת ושמחה במקום שולחן של 60 אנשים היינו כמחצית גם המשפחה שלי גדלה נכדים רצים ומשתוללים אנחנו שותים יין צוחקים ומדברים והאוכל הכי טעים בעולם והמשפחה הכי מדהימה שיש, מטורפת על המשפחה שלי.
אני והאחים שלי עומדים בחוץ ומחששים מגולגלת של אחי אני אחרי כוסית או קצת יותר משוחררת ואחי פתאום משום מקום מדבר על הדנג'ן עיני נפתחו .... על חברה שהייתה לו פעם שהייתה שולטת אחי הוונילי הזה והשיחה הזאת גולשת מתפתחת אני מגלה להם קצת לא הכל עליי....
אולי זה בגלל המגולגלת אולי בכלל בגלל אווירת החג שגרמו לשחרור הזה אבל זה היה אדיר ויש לי משפחה מטורפת ..
