היום נפל לי האסימון .. אני כותבת בלוג.. מוציאה מעצמי את כל הפחדים שלי את כל מה שלעולם לא חשבתי שאכתוב אומר ובטח שלא לצלם.
כנראה שהבנתי איך להשלים עם עצמי וחשוב מכך – לאהוב את עצמי. לראשונה בחיי אני יודעת מי אני ומה אני שווה. זה יהיה קצת מתיימר להגיד שאני יודעת בדיוק מה אני רוצה, אבל אני בהחלט יודעת מה אני לא.
השכלתי לקבל החלטות שיקדמו אותי לאנשהו בחיים ולא ללכת על התחום האפור הבטוח לצאת קצת מאזור הנוחות ולנסות דברים חדשים וקשים.
במהלך החיים הכרתי אנשים חדשים,חלקם הלכו כשם שבאו וחלקם עדיין כאן. כל אחד מהם לימד אותי משהו חדש וישן על עצמי או על החיים.
חוויתי רגשות : התאהבתי והתאכזבתי, נקשרתי ושחררתי, צחקתי עד שכאבו לי הפה והבטן ובכיתי עד שלא נשארו דמעות.
אני מגלה את עצמי מחדש .. חלק מהגילוי הזה זאת המחברת שלי..אני קוראת לה מחברת המטרות היא החברה הכי טובה שלי, בה אני כותבת את המטרות שאני מציבה לעצמי. המטרה הראשונה נכתבה באותו יום שקיבלתי את הגט המיוחל. זה מצחיק, שהדבר הראשון שרשמתי זה להיות קצת יותר קלילה הן בנפש ,בגוף ובחיים ובכלל וזה הדבר הראשון שהשגתי. אפשר להגיד שאחרי שנתיים וחצי הרשימה הזו הולכת ומתארכת והמטרות בה נעשות קשות יותר לביצוע. אני יודעת שלכל דבר יש זמן וכל מה שצריך לבוא יבוא בעזרתי וכמובן גם בעזרתו .
השנה בערב ראש השנה הוספתי מטרה חדשה: זוגיות . עד עכשיו לא חשבתי שאני מוכנה לבן זוג חדש שייכנס לעולמי. אבל, עכשיו זה פשוט עולה בי, הצורך , הרצון הזה לחצי שישלים אותי. לזה שיכבוש אותי ויחלוק איתי את ההישגים שלי ואת המפולות, זה שילחץ את היד שעצוב ויימחה את הדמעה של אושר ושמחה. זה שיגרום לי להיות יותר מאושרת מישהו חדש מרענן וטוב שירוץ איתי את המרתון של חיי.
הוא יראה בי את כל הדברים הטובים וגם את הרעים ויצליח לאזן ביניהם הוא יראה את מה שאני לא רואה ויחדור מבעד לשיריון שלי.
אני לא מתפשרת, התפשרתי כבר פעם אחת וזה לא הוביל אותי לשום מקום.
השנה אתה שנמצא איפושהו מופיע ברשימת המטרות שלי כי אהבה זה לא יעד וכי " הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם".
עכשיו רק נשאר למצוא אותך.
