כן אני פשוטה.
תמיד הייתי כזאת, נראה לי שמאז שנולדתי. אפילו כתינוקת הייתי פשוטה, לא בוכה יותר מדי שקטה מדי רצינית מדי .
בגן הייתי פשוטה, רעשנית מדי. אבל, שובת לב כי כל הילדים העדיפו אותי על הגננת תמיד הייתי במרכז העינינים אבל הייתי פשוטה.
כשהגעתי לבית ספר נשארתי פשוטה חנונית, בת בדמות של בן, שקטה מדי, פשוטה מדי, לא משתלבת, נטמעת בין ילדים מכאיבים פוגעים.
מעצם היותי פשוטה גם בלימודים הייתי פשוטה מדי, לא העיפרון הכי חד בקלמר. העדפתי לחלום לדמיין לעוף עם הרגליים מהקרקע נערת חלומות על טריפ קבוע.
בתיכון קצת התבגרתי, הברווזון הפך לברבור פתאום ראו אותי, קולי נשמע, אבל עדיין הייתי פשוטה..בטלנית, סטלנית, מקום מושב קבוע על הדשא מול הים שוכבת על הגב מביטה אל העולם. מצדיי שני האהובים שלי אנחנו אוחזים ידים וסופרים עננים בשמים.
אבל עדיין פשוטה, לא מבקשת יותר מדי לא דורשת מסתפקת במה שיש וגם מזה מתרגשת.
בחיי הנישואים שלי נשארתי פשוטה אחת שלא דורשת, אוהבת נאהבת בלי מניירות או חלומות מזוייפים מעדיפה סוכריות קופצות על נחשים. חולמת בקטן על דברים גדולים.
פשוטה בלי יותר מדי דיבורים.
נשארתי פשוטה עם חלומות פשוטים.
