כשהיינו קטנים כל שנה אימי הייתה מתכננת את התחפושת הבאה שלנו.
כל תחפושת הייתה מעוצבת על ידה לפרטי פרטים. היא מעולם לא קנתה לנו תחפושות את הכל הייתה תופרת או מכינה לבדה.
כל שנה היא הייתה מציעה לנו מספר תחפושות ואנחנו היינו צריכים לבחור תחפושת אחת מבין המגוון שהציעה.
אני זוכרת חג פורים אחד שהחלטתי להתחפש לכלנית. את כל התחפושת היא עיצבה מנייר קרפ ירוק חום ואדום חצאית ועלים מהממים וכתר ירוק ואדום ומתחת אוברול חום עם עלים ירוקים הייתי ממש כלנית. כמו בכל שנה פורים היה גשום, בחוץ ירד מבול ויצאתי לגשם וכל התחפושת נהרסה לי. כל נייר הקרפ נצמד לי לגוף ונזל על פניי ונדבק לעינים ולאוזניים והיא לא אמרה דבר על זה שהתחפושת שעמלה עליה כל כך הרבה זמן נהרסה בשנייה .. היא רק הציעה לי תחפושת חלופית תחפושת משנה שעברה. אבל, אני עקשנית שכמותי החלטתי שאני כלנית ואשאר כלנית גם בתחפושת העלובה שנשארה.
הייתי מאתגרת אותה בתחפושות והיא הייתה עומדת בזה בגבורה: אשת חייל שקטפה מקום ראשון בתחרות תחפושות שכבתית.. כלה , יפנית , סינית הכל מהכל...
אחי הגדול היה הכי קל בתחפושות, כל שנה הוא רצה להיות קאבוי הדבר היחיד שהיה משתנה זה האקדח והנעליים שכן כל שנה גדלו מידותיו.
אחי הבינוני היה גם יחסית קליל הוא היה אוהב את תקופת המלכים ולכן זה היה תמיד מלך, נסיך, מלך, נסיך ושוב פעם מלך. עד שהוא גילה את הרוק הכבד ומדי שנה היה מתחפש לאיש רוק צבעוני.
אחותי ואחי הקטנים .. עדיין לא נולדו שאמא הייתה אחראית על התחפושות.. כשהם נולדו אמא כבר הייתה עייפה מדי מלהכין ומכונת התפירה כבר הייתה עייפה מדי לעבוד ותחפושות היו כל כך זולות שכבר הייה שווה לקנות מאשר להכין ולכן היא הפסיקה ..
בפעם האחרונה שהייתי אצל ההורים הייתה נזילה בגג ונאלצנו להוריד את כל הארגזים שהתחבאו שם. כשפתחנו אותם גילנו שם אוצרות, תחפושות משנים קודמות.
אני ואחיי הפכנו לילדים הקטנים האלו שחג פורים עבורם היה החג הכי מושלם בשנה.
עשינו מסיבת תחפושות, הילדים הנכדים אפילו ההורים הצטרפו לחגיגה ..זה היה כל כך מקסים לראות כל כך הרבה שנים של זכרונות שהיו בארגז מתעוררים לתחייה.
זה רק חידד לי איזו אמא מדהימה יש לי. אין ספק יש לי אימא אלופה !
