לפני 7 שנים. 16 בינואר 2017 בשעה 11:39
יש בועות שנוטות להתפוצץ .
כזאת היא הבועה שלנו.
היא קלה מתנופפת באוויר, נישאת אל על עם הרוח.
לפעמים נדרש רק קיסם עץ קטן בשביל לפוצץ אותה היא כל כך שברירית וקטנה .
אני מנסה לעיתים לגונן על הבועה הקטנה שלנו, עוטפת אותה בחמלה ואהבה, התפשרות וגעגועים לימים אחרים. אבל, אם כל הרצון העז שלי לשמור עליה בסופו של דבר היא תתפוצץ לנו בפנים.
מספיק מילה קטנה, תנועה לא נכונה, מחשבה לא רצויה ופאףףףף היא התפוצצה.
לפעמים המרוץ הזה איתך הוא אינסופי אין בו התחלה או סוף אין אמצע .. הלוואי והיה.
אוספת את עצמי.
לוקחת שק מלא נשימות חדשות ונושמת כל פעם מחדש.
נשימות עמוקות בתקווה שהפיצוץ הבא יהיה רגוע יותר. שליו.
מפעם לפעם זה נעשה קל יותר. זה כמו בלידה.. הנשימות העמוקות עוזרות.
עד שגם זה לא עוזר .. ומשתחררת קללה ...