בוקר השעון מצלצל חמש בבוקר.
אני מתעוררת עושה קצת פלאנקים, זה מחטב את התחת ובא לי תחת יפה ומוצק.
לובשת את הטייץ השחור והגופיה החדשה שלו, נועלת את נעלי הספורט הנהדרות שלי,הפלייליסט בטלפון שלי מכוון לשעה.
אוזניות נטחבות לתוך האוזניים, דופקת בקבוק מים ו-2 תמרים ויוצאת מהבית.
בחוץ אוויר נהדר וריח של בוקר הדבר היחיד שחסר לסיטואציה הזאת זה הריח של הים.
אני מתחילה לרוץ בתחילה בצעדים קטנים ולאחר מכן מגדילה את הפער בין רגל לרגל ונכנסת לעמוק של ריצה, בדרך כלל בשעות הבוקר אין הרבה נהגים חרמנים בכביש אז אפשר לרוץ בשקט עד שעובר נהג ארס ושורק לי לקילומטר "כן מותק איזה תחת", אני בכלל לא שומעת אותו, אני רצה.
השיער שלי אסוף אך עדיין מתעופף ברוח הקרירה של הבוקר קרני השמש מלטפות לי את הפנים ואני רצה.
אני מתה על ריצות כשאני רצה, אני מתנתקת מהכל, המחשבות פשוט עפות הן אינן קיימות יותר, הדבר היחיד שקיים זה אני, הדרך המוסיקה.
מכשיר הריצה מודיע לי שכבר רצתי 3 ק"מ , אני מתחילה להרגיש את הרגליים שלי שמתחילות להיות כבדות אבל אני לא מפסיקה ממשיכה לרוץ עוד קצת עוד עלייה אחת, העליות האלה קורועת לי את הרגליים אבל שוב הן טובות לתחת ופעם אחר פעם אני מוכיחה לעצמי כמה כוחות יש לי שאני מטפסת אותן ישורת אחרונה וכמעט הגעתי לכניסה לשכונה...
השעון מצלל בקולי קולות ואני עם עיני קורי עכביש פוקחת את העינים ומתעוררת....
..אוף זה היה רק חלום ...
טוב יאללה עכשיו לדבר האמיתי לובשת את הטייץ השחור שלי ויוצאת לרוץ.
