השעה 3 וחצי לפנות בוקר אני עדיין במטבח.. מנסה לסיים הזמנה גדולה למחר ומרפי המנייק בא לביקור כי כלום לא הולך
..
מוס נוזל
ביסקוויט נופל
שוקולד לבן שמסרב להיתטמפרר
קצפת שבורה
ביצה שהחליטה להיוות אדומה.
ומטבח שנראה כמו אחרי מלחמה.
אני שנייה לפני לעזוב הכל ולהיזרק למיטה ..ולעזאזל הכל ..
ומשום מקום את מופיעה.
נראה לי שאפילו נרדמתי לשנייה כי את היית שם מולי
הרמת את פניי בקצוות אצבעותיך,
הבטת בי בעיני השקד העמוקות שלך עיניים שאי אפשר לברוח מהם גם אם ממש מנסים ופשוט אמרת "קומי ממשיכים".
חייכת ואני חייכתי בחזרה, אמרת שאת ממש מתגעגעת ושהכל נראה כל כך טעים.. במיוחד עוגת הגזר שכל הזמן הייתי עושה עליך ניסויים .. יותר קינמון פחות אגוזים..
אני מתרוממת מהכיסא שוטפת את הפניים ומבקשת ממך "תשארי בבקשה אל תלכי .."
"את יודעת שזה חלום .. "את לוחשת .. "אבל שתדעי אני תמיד כאן מעליך, מסתכלת, מלטפת ומתרגשת איתך" ואני.. מרגישה את ידך מתנופפת על שערות ראשי ולרגע זה מרגיש כאילו את באמת כאן לצידי.
מרפי הולך ואת איתו.
איך זה שזה רק חלום ואיך זה שאת לא פה איתי היום ?