את אומרת "תבכי , זה טוב לבכות זה משחרר, זה מרוקן את כל הכעסים, הפחדים המחשבות. אבל, שאת בוכה תסגרי טוב את הדלת ואחרי שהדמעות הענקיות שלך שוטפות לך את העיניים, תשטפי את הפנים תנגבי את הדמעות, תחייכי למראה חיוך קטן ותוסיפי עוד כמה חיוכים ואז תחייכי חיוך ממש גדול שיבליט את השפתיים היפות שלך, תנשמי עמוק ותצאי החוצה עם החיוך הזה. שאף אחד לא ירגיש ששנייה לפני בכית".
אני עונה לך "זה קשה"
ואת " קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים" ,
"הכתפיים שלך אולי נראות צנומות ודקות, אבל יש להן כוחות עצומים והן ישאו כל משא שתעמיסי עליהן , רק תדאגי קצת לאזן את המשקל שהן נושאות והכל יהיה בסדר.
אני איתך תמיד, בכל דבר שתצטרכי, בבכי, בצחוק, באושר, בקושי, אני פה, אני אתמוך בך תמיד את אף פעם לא לבד. אני קרובה אליך בנפש וגם אם אצטרך לנסוע 4 שעות בשביל להיות איתך אני אבוא, אני תמיד אהיה פה בשבילך".
ואני לא צריכה אפילו להתקשר, את מרגישה אותי בשנייה כאיל יש לך חוש שישי, שמרגיש אותי, מכיר אותי .
אמא שלי, את יצרת אותי אנחנו מחוברות בחבל הטבור, אני היצירה שלך, אמא מדהימה שלי את הכל בשבילי אני כל כך אוהבת ומעריכה אותך על התמיכה וההבנה שלך ועל זה שאת מצליחה להכיל אותי, זה לא מובן מאליו למרות שאת אמא שלי.
