שעת לילה מאוחרת אני מגיעה הבייתה לאחי. ימי רביעי אלו הימים שלנו..
יום לימודים ארוך שבסופו אני מגיעה אליהם להתארח, לנוח, לפטפט ולקשקש וכמובן להשתולל עם הקטנה שלו והחתולים..
יום משפחה ..
הוא תמיד מחכה לי לא משנה באיזה שעה אגיע. מכין לי קפה או איזה כוס יין חמודה אני דואגת לדברים הטעימים .. פותחת את קופסת ההפתעות שלי שכל שבוע מכילה בתוכה הפתעות חדשות ומפנקות.
אנחנו יושבים במרפסת, הרוח הקרירה של יפו מלטפת אותנו מגלגלים סיגריה ירוקה תודות לאחי השני שדואג לנו ונהנים.
בזמן הזה גם האישה שלו מצטרפת והשיחה הופכת להיות מהנה אף יותר עד שהעיניים כבר מתעייפות ואנחנו פורשים לשינה.
יש לו גקוזי ענק בבית וכל מקלחת אצלו היא חגיגה אני נפרדת מהם ונכנסת להתקלח עייפה אבל די מרוצה .
רטובה נכנסת לחדר מדליקה את המזגן ונשכבת במיטה .
החדר נעים וקר אני עוצמת את עיני ונרדמת, הטלפון מצלצל, אני מנסה להתעלם ולחזור לשינה שלי שעוטפת אותי בשקט ורכות.
השקט חוזר רק המוסיקה שבוקעת ממסך הטלוויזיה והנשימות שלי נשמעים בחלל החדר, אני נרדמת שוקעת בשינה עמוקה.
הטלפון שוב מצלצל , מצלצל , מצלצל, אני מנסה להתעלם ממנו הוא לא קיים שקט!!!!!
אבל הוא בשלו ממשיך לצלצל, ניתוק ושוב צילצול .
אוף , מי זה הקרציה הזה שלא מניח לי.
אני פוקחת את העינים ומסתכלת על הטלפון 6 שיחות שלא נענו , זה שוב אתה. כבר שנה עברה ואתה עדיין לא מרפה , שוב ושוב מנסה.
די , תפסיק , תניח, תלך , מה לא הייתי מספיק ברורה ? אני פשוט מתעלמת לא עונה.
הטלפון שוב מזמם ועל הצג "את לא יודעת כמה שאני מתגעגע".
אתה שולח תמונה עם שלט גדול בתוכו לב מצוייר והמילה
"בבקשה " .
פעם היה קשה לי להתעלם אבל היום אתה כבר לא בליבי מדי פעם אני נזכרת בך וחושבת על מה היה יכול להיות לנו ללא הטמטום שדבק בך .
אבל זהו אלו רק רגעים קטנים בתוך אוסף חיים אחד ואתה איבדת את החלקה הענקית שהייתה שייכת רק לך.
אני מכבה את הטלפון ועוצמת את העינים ונרדמת.
פעם הייתה זולגת בשנייה הזאת דמעה, אבל היום אתה רק זיכרון מתוק ורחוק.