לפני 7 שנים. 17 ביולי 2017 בשעה 18:21
כבר שבוע שיושב אצלי בכיס דף נייר.
בהתחלה לקחתי את הדף, כי חשבתי שאתיישב ישר לכתוב לך, אך חבר ששלח אלי מבט חודר, גרם לי להכניס את הדף למקומו הקודם, ולהמתין לכמה דקות של שקט.
בכל פעם שהכנסתי יד לכיס בכדי להוציא משהו, נתקלתי בדף ובאתי לזרוק את זה לזבל, אך ברגע שהיד יצאה עם השלל החלטתי להשאיר את ה"זבל" בפנים, כדי שהרגשות האמיתיות ייצאו בצורה נכונה וטובה.
כשהיד חזרה לכיס עלו במוחי משפטים נפלאים לפתיחה שתתאים כמו:
"יש דברים שרציתי לֹאמר" את זה אמרו לפני, אבל גם פה זה נכון...
או"אולי הייתי צריכה לומר דברים אחרת "
האמת שכבר קניתי מעטפה, כתבתי כתובת וקניתי בול, עם ציור של לב פצוע, ואמרתו של ר´ נחמן: "אין דבר יותר שלם מלב שבור..."
ועכשיו חבל שאת כבר לא יכולה לקרוא, כי אולי אותם משפטים על הדברים שרציתי לֹאמר היו נשמעים נעימים יותר..