לפני 7 שנים. 1 באוגוסט 2017 בשעה 7:18
אתה יודע מתי הכי הרגשתי את זה לוחץ בבטן חונק ועולה למעלה ?הרגשה של בהלה ואיתה ניניחות הרגשה של חוזק ושמחה ואיתה בריחה .. ברחתי ממני אליך ואתה אספת אותי אליך כמו ילדה עזובה ..
כשהאורות כבו והמוסיקה החלה הבטתי בפנייך המאושרות ונזכרתי במשפט רחוק שנאמר ביננו "לא כולם עצובים"?
וברגע הזה לא הייתה עצבות הייתה נוכחות מלאה שלי ושלך והמוסיקה שלו ברקע ..אנריקו מסייאס במיטבו..
ואתה רק חשבת על מאמו שתהיה מרוצה מהסירטונים ..
ואני ?? אני הייתי ברקיע השביעי כמו סינדרלה באגדה .. אבל אף פעם לא האמנתי בסינדרלה או בסיפורי האגדות .. אגדות נועדו לטיפשים.. ואני הרי לא טיפשה.. או שכן.. אז אני אוצרת בליבי את הרגע הזה זיכרון מתוק וישן רגע לפני שאני הופכת ללכלוכית והאור שהאיר אותנו נכבה.