כבר כמה ימים שאני חושבת מה לכתוב אחרי תקופה קצרה של יובש וחוסר רצון לזפז בין אותיות המקלדת. הרגשתי את הצורך הזה לכתוב להגיד להוציא את מה שעובר לי בראש בלב במחשבות בשבוע האחרון..
אתמול בדרך הבייתה לאחר ביקור עצוב בבית חולים ..
בן של חברה טובה פצוע במצב קשה .. החיים שלו תלויים על קצה של חוט ואימו חזקה כסלע עומדת חזקה לא נשברת מאמינה שזה שיושב שם למעלה ישמור עליו ויציל אותו מהפגיעה הנוראית שחווה ..היא אומרת שהכל יהיה בסדר ואני רק חושבת על החברה הנוספת שלי שבנה היה מעורב באותה תאונה ונהרג .
אצלה כבר כלום לא יהיה בסדר אצלה החיים כבר לא יחזרו למסלולם היא איבדה את היקר לה מכל ילד בן 17 שלא זכה להמשיך להנות מחייו פרח שנקטף .
החיים שלה נהרסו נחרבו ברגע שקיבלה את הבשורה הנוראית הזאת.. אצלה כבר דבר לא יהיה בסדר ..
הדמעות מציפות אותי דבר שהפך לרגיל בשבוע האחרון מאז התאונה .. שקט שהופר בערב יום חמישי צרחות שברון של בתי בת ה17 ..
תאונה פצועים הרוגים
מבול של מידע
ישיבה בסלון והמתנה למידע מי חי מי מת והדמעות שפורצות ללא הפסקה ילדים בני 17 שחוים אובדן של חבר יקר ומנסים לעקל את האסון הטרגדיה הנוראית הזו שפקדה את חייהם.
אי אפשר לעקל .
הכאב הוא עצום והילדים המשפחה הקרובים הרוסים והמומים מקווים להתעורר מחלום אבל מבינים שזאת המציאות.
מציאות חדשה בלעדיו.
תשמרו על ילדכם . תכוונו אותם תגלו אחריות אל תקלו ראש שהם לוקחים את המפתחות של הרכב ואולי תצליחו למנוע את התאונה הבאה .
נ.. יהיה זכרך ברוך תשמור עלינו מלמעלה אוהבים אותך ❤
