שזה מכה בי החיסרון שלך, זה תמיד נמצא שם הגעגוע אבל איכשהו אני מצליחה להרגיע אותו, מתעסקת בהמון דברים , מכבה את המחשבות נותנת בעיטות לדמעות ומבקשת מהלב שיפסיק להתכווץ .. ואז היום הזה פשוט נוחת, מספיק מחשבה קטנה עליך , חיוך , ליטוף או סתם מעבר ליד החדר השומם שלך שזורק אותי שוב לבכי חסר מעצורים ואז אני מתפרקת, בוכה כמו תינוקת על זה שאתה לא פה שאתה כבר לא חלק מהחיים שלי ואני מזמן כבר לא חלק מהחיים שלך ..
אתה כל כך חסר ..
אני מתגעגעת לחיבוק שלך, לצחוק המצחיק שלך שממלא את הבית, אפילו למריבות המטופשות שלך עם האחיות הגדולות שלך .. כל כך מתגעגעת ..
ואתה ?? האם אני חסרה לך ? האם לפעמים בלילה אתה מחפש אותי ? מתגעגע לאוכל שלי ? חושב עליי??
הנשמה שלי מתייסרת, לפעמים אני חושבת לו רק היה אפשר לשנות את פני הדברים להחזיר את הגלגל אחורה אולי הייתי מתנהלת אחרת , אולי אם הייתי יודעת שאאבד אותך לנצח הייתי מוותרת נותנת לך לפגוע בי אבל אז אולי לא הייתי מאבדת אותך .. אותנו ..
לפעמים בלילות אני קמה שטופת זיעה, נכנסת לחדר השומם שלך ומחבקת את הכרית שלך שמזמן כבר איבדה את הריח שלך, לפעמים אני פשוט מחבקת את אחיך הקטן נושמת אותו לתוכי ומדמיינת שזה אתה .. לפעמים זה קצת עוזר מחזיר נשימות אבודות ולפעמים זה כמו אקמול לסרטן שכבר מזמן התפשט בכל חלקי הגוף ..
הזמן עובר כבר חלפה לה שנה, הגעגוע נשאר כשהיה לא השתנה, רק אני השתנתי העצב מכרסם אותי מבחוץ חזקה כמו סלע אך בפנים עלה נידף ברוח ואתה רואה הכל אך זה כאילו לא נוגע בך .. איך הפכנו לזרים ??
מתגעגעת אוהבת תמיד אימא❤️❤️❤️
