כמו שמשום מה בחרתי להישאר .
למרות שהצעת לי ללכת .. ורציתי . רציתי ללכת אבל משהו לא מוסבר גרם לי להישאר למרות שרציתי ללכת.
חשבתי על כל הפעמים שהיא אמרה לי , תנסי .. אז ניסיתי למרות שרציתי ללכת מאז הרגע ההוא שירדתי אל הרצפה הקרה בדירתך הקרה .
ורציתי ללכת אבל נשארתי.
והקרירות שנדפה ממך שיתקה אותי והרגשתי בחילה, וגודש שעובר בכל הגוף ומקפיא אותי ובכל זאת נשארתי.
ושחדרת לתוכי כשהשמלה עדיין לגופי וכל מה שהיה לך להגיד היה קר ומנוכר שוב רציתי ללכת אבל קפאתי ולא הצלחתי להוציא מילה ואתה לא הסתכלת על הדמעות שנצנצו בעיניים.
רגע אחרי . כשאמרת לי ללכת נשמתי לרווחה.
הדרך לרכב הייתה נראית לי כמו מסע כומתה שלא נגמר וכשסגרת את הדלת, נשארתי בחניון הקר עוד שעה ראשי מונח על ההגה והדמעות מטפטפטטפות ומרטיבות את השמלה השחורה.
כשחזרתי מסוף השבוע הבייתה וקראתי את ההודעה שלך, שוב קפאתי .
הקלדתי " שבוע טוב " .
ומחקתי כל הודעה שאי פעם קיבלתי ממך .
