נולדתי לעולם עם חוקים
אני קמה לעולם בכל בוקר, בשנת 2019
ב2019
העולם מצפה מבת האדם, ובת האדם מצפה מעצמה
להצליח.
להגשים.
לממש.
לרוץ לרוץ לרוץ
אבל לרוץ רק בנתיב אחד
איפה שכולן רצות, ורצים.
אבל נחלשתי מאוד
מאוד מאוד
והלב שלי דפק לי כל כך חזק בתוך החזה חמש שנים
עד שהגיע לסוף
ובסוף
הוא דפק ודפק ודפק ודפק ודפק
ודפקודפקודפקודפקודפקודפקודפק
עד שכאב
עד שלא יכולתי לנשום
עד שהרגשתי את המוות קרוב
עד שהרגשתי שכל עולמי קרס, שחיי נגמרו
אבל הם לא נגמרו, ואני נשארתי לחיות בתוכם, עם עצמי
להרגיש את כשלונותיי, בכל דקה ודקה מקיומי
להרגיש בתוך דמי, את השנאה העצמית מתחממת וגועשת
ואני רק רוצה לקרוע את העור מגופי
או לעשן ולחנוק את עצמי ואת מוחי ואת נשמתי כדי שלא ארגיש ולא אחשוב ולא אראה
על הנייר אני כלום
אני בת 27 וכלום
אני לא עומדת בכללים של העולם
סטיתי מהדרך
בזמן שכולם דוהרים דוהרים דוהרים
נשארתי מאחור
מסתכלת בהלם
את אמרת לי להסתכל לתוך עצמי, לפעול רק מתוכי, ולא מעיניים חיצוניות
זה נורא קשה
אני מנסה, לחמול על עצמי, כמו שאני יכולה לחמול על אחרים
זה עובד לפעמים
אני קמה כל יום, לכאוס מוחלט, לרעש, לבלבול, להשוואה עצמית, ולכישלון המפואר שלי.
