לפני 17 שנים. 25 ביוני 2007 בשעה 14:08
אחות לנו קטנה
ופטמותיה שתיים
נמתח נמתח אותן
עד לב השמיים
אחת לא מהחברה
לפני 17 שנים. 24 ביוני 2007 בשעה 10:18
פתאום שמתי לב לכאב בשפתיים ולטעם שלהן.
שוב נשכתי אותן
לפני 17 שנים. 23 ביוני 2007 בשעה 6:24
מיילס דייוויס עשה מוסיקה מלאה פורענות בתקליט Ascenseur pour l'echafaud.
קשה להסביר את התחושה, היא שם. מוסיקה סקסית, זאבית לפעמים, נעימה מלטפת ומלאה פורענות.
פעם חשבתי שפורענות נמצאת בסדקים במציאות, איפה שאין מסכות ואין כללים, איפה שאני הכי קרובה לעור שלי. זה כמעט כמו מגע, כמו ליטוף, נשימה על העור. גם החצוצרות שלו. ג'אז.
אני שוב זוכרת יד מלטפת ונוגעת במקום בו הייתה היד שלי.
לפני 17 שנים. 22 ביוני 2007 בשעה 11:52
כמו שאסתי אומרת, זה לא לפי הכללים.
ככה, אושר.
לפני 17 שנים. 21 ביוני 2007 בשעה 8:16
אחי,
אין כמו לחזר אחרי אישה.
לפני 17 שנים. 17 ביוני 2007 בשעה 0:52
הכל מדוד, מאופק ודק.
מזל שהאוויר זרם.
בינינו, גם הוא היה מדוייק.
:)
לפני 17 שנים. 12 ביוני 2007 בשעה 15:29
תאמר לאורחים, תיכף,
העוגיות עוד בתנור.
לפני 17 שנים. 6 ביוני 2007 בשעה 5:31
מי הגבר שלך?
אתה הגבר שלי.
מי האדון שלך.
אתה אתה.
של מי את שרמוטה?
שלך. שלך אני.
למי את שייכת?
לך לך.
-----------------------------
מי הסאב שלך?
אתה אתה.
מי אוהב אותך?
אתה, הכי אתה.
מי הגבר שלך?
רק אתה.
-----------------------------
אני רואה את זה קורה בביצוע אופראי. באנגלית או באיטלקית.
לפני 17 שנים. 3 ביוני 2007 בשעה 19:12
לפעמים בא לי לומר לו, היי ג'ו, בוא נתנמנם או משהו.
אי אפשר להתנחם בשקרים.
לפני 17 שנים. 1 ביוני 2007 בשעה 23:50
יצאתי את הבית.
תיכף אשוב.