כמה זה קשה, כמה זה יושב עליי
חוסר היכולת לכתוב לך
לשאול בשלומך
לראות את הסטטוס מקליד/ה...
להמתין להודעה שתבוא
לגלגל אחורה, לקרוא את המילים והשיחות שלנו שוב ושוב ושוב
להביט בתמונות שלך ושלנו
להיזכר ברגעים מיוחדים שחווינו
להגיד לך בואי תרגישי איך הלב שלי מגיב לזה שאת לא כאן
לנצל כל שנייה שאפשר לשמוע את הקול שלך
לקבל את התמונה ממך ולהגיד לך כמה שאת מדהימה
להיכנס לשיחות ארוכות לתוך הלילה שאנחנו צוללים בלי לשים לב לשעה
להתעורר להודעת בוקר טוב שלך, וללכת לישון עם לילה טוב שלך
הכל מהכל והכל יחד, כל כך חסר לי
וזה בוער בי לכתוב לך, ואני יודע שזה אסור
ואת רוצה לכתוב לי, ואת יודעת שזה אסור
והחלטנו יחד שזה הדבר הנכון עכשיו
ולמרות הקושיי, והרגש, והבכי, והפחד והרצון לכתוב מיד כשקשה-אנחנו נהיה חזקים אחד בשביל השניה
ואני נמצא בדיוק כמוך, מתפלל לכל דבר הכי קטן ממך, אות חיים, משהו קטן וטיפשי שיתן לי טיפה שקט בראש
ושנינו מביטים במסך אבל שותקים
כי עכשיו זה זמן של שקט,
זמן שאין לו תוקף.
