השנה עברתי איזה תהליך עם עצמי
לא פשוט בכלל
מטלטל מאוד
למדתי להגיד לא
זה לא מתאים לי
לא בא לי
לא רוצה
זה לא עושה לי את זה
לא
לא
לא
ולראשונה אני שמה לב שזה מאוד קשה לאנשים מסביב
קשה לאנשים קרובים לקבל את זה שיש לי דעה
וגם אני אומרת לא
בלי לנסות להיות בסדר
וגם בזוגיות
לא זה לא
ןאין רגשות אשמה
ואין לעגל פינות
ואין לנסות
ואין לעשות
ויש לא
וזה גם בסדר.
יש תקופות שמבינים שזוגיות זה דבר גמיש ובני הזוג לא יכןלים לספק את כל מה שאני צריך.
אצלי לדוגמא זה נושא ההתפתחות האישית
הוא לא מתחבר לזה אז אני מוצאת לי מי כן
ואצלו זה החיבור המיני.
וכרגע, אני לא שם
אז יש בחוץ.
זה לא קל ופתאום כל ציוץ בטלפון מקפיץ
והחיוך שאני רואה מדי פעם
וההתרגשות הזאת של התשוקה
מצד אחד מבעס שזה לא אצלי. מצד שני, זה בסדר שזה לא אצלי
ויש מחשבות לא רציונליות
אבל למדתי השנה שאין דבר כזה ללכת אחורה. אין לחזור לנקודת התחלה.ממשיכים קדימה ותוך כדי מתמודדים
אז אני מתמודדת.
גם אם זה אומר לתקשר בהכי פתוח, גם כשפחות נוח.
גם אם זה אומר לבטל פגישה כי כרגע יותר חשוב לי לטפל בבני משפחה.
ומתי גם אני ארצה את החופש? לא יודעת.
יכול להיות שבשנה הבאה, יכול להיות שמחר.
כרגע, זה לא.
וזה בסדר.
