אבטיפוס ליוו אותי בסופש. נוסטלגיה ישראלית בפול ווליום במטבח ובראש.
מדברת עם ילדון שחשבתי שבכלל בקטע של אושה מה מפגש מהמפגש בראשון. מגששים ,צוחקים ובעיקר ממלאים את המסנג'ר במוזיקה נוסטלגית.
בוקר שישי אחרי ליל אמש אני עייפה אבל חייבת לצאת להזמין לי משקפופים חדשים ,לעבור לפול HD.
יום עמוס ,לא מספיקה לנוח,יודעת שזה יתנקם בי בערב. בישולים,ארוחות,מקלחות,קשקושים במדיות
ואחד אספרסו כפול מלא ומתוק
יוצאת למפגש אצל המארח השרמנטי (זה אושה המציאה )
לרגע לא מוצאת חניה ומתבעסת,עושה עוד סיבוב וכבר חושבת לוותר אבל בסוף מוצאת וממש קרוב. אוף כל החרדות שלי מתחילות לצוף.
שוב מגיעה לבד.
לבושה שמלה סקסית ונעליים חדשות. תיק ועוגה ושקית עם ברווזים.אל תנסו להבין
נכנסת ישר לחיבוק של אושה ולוש ולעוד כמה בדרך. כיף להרגיש הרבה אנשים באוירה טובה. גם הילדון מגיע ומקבל חיבוק.
אין ליקר אז מכינה לי שוט קטן של וודקה עם שוופס ענבים כי בא לי קצת להשתחרר.
נכנסים לבריכה עם כל החבורה ,מדברים צוחקים ,מדי פעם ליטופים ונשיקות ממני ואליי. הזמן עובר בכיף.
אוש ופטיט גם מצטרפים אחרי פעילות מוקדמת ומקבלים ממני חיבוק ונשיקה.
כל לוש שם עם הזוגי שלה ואנחנו שוקעים בשיחה וליטופים.
הילדון מסתובב קצת לידי,נוגע לא נוגע. אני לא בטוחה אם הוא בעניין אז שולחת אותו להביא ויסקי עם חיבוק.
הוא לא חוזר ובסוף אוש מפנק בשוט שאני חולקת עם לושה המהממת.
כשהילדון חוזר עם פיצה הוא מקבל נשיקת תודה שמשאירה לי טעם של עוד אבל הוא כבר בדרך לאחרות.
כיף בבריכה עם פטיט ובעלה עד שמתחילים גלי החום ואני יוצאת ,מתיבשת,מתלבשת .
אושה כבר עסוקה בחדר עם העסיסית שלה ומושכת את אוש.
מזמינה אותי גם אבל החדר עמוס ומלא באקשן וכולם בתיבת נוח -זוגות זוגות.
מרגישה מיותרת
"והנה ההומור שלי פושט את הרגל"
חוזרת למרפסת. יושבת עם פטיט ובעלה לשיחה.
אורח אחר מוזג לנו שוט ערק-תאנים וזה מסדר את ההומור .
עובר זמן והרוב פורשים . נשארת לבד במרפסת. קליקה שמולי יושבת ועסוקה בשיחה משלה. לר מתחברת.
מציצה לברכה והוא שם עסוק עם מישהי.
הראש שלי כבד מאלכוהול ועייפות . ממשיכה לנוח כדי לתת לזה לעבור .
"והבטחון שלי פושט את היד" .
מרגישה קצת מסוחררת וצריכה חיבוק. להניח את הראש על איזו כתף וקצת להרגיש בטחון שאין בנמצא .
"הנה הילדון שבי מניף את הדגל
אבל אין מאחוריו אף אחד -הוא לבד "
אוספת את עצמי . חיבוק ללוש שיוצאת מהחדר. ואני באוטו. שולחת הודעה למיו. צריכה להוציא ממני משהו.טסה על 130 קמש . 10 דקות בבית
נכנסת
לא אכפת לי מי ערה ? ננעלת בחדר ,מקלחת וקפה.
אהבה ,מוות ורובוטים בנטפליקס
והטלפון נוחת על הפרצוף.
שינה טרופה,קמה מוקדם. שיחה מהלב עם מיו.
פורקת הכל וגם הדמעות מגיעות.
לא יוצאת מהמיטה כל היום.
יודעת שכל הנמלים האלו שעוברות בראש,יעברו בסוף אבל צריך לתת להן מקום לאכול מוח קצת.
עוד שיחות עם אושה וכולן.
לאט לאט הנמלים עוזבות,נרגעות .חוזרות לקן.
הפסקתי להאכיל את הזאב השחור שבי.
הזאב הלבן תופס פיקוד.
שבוע חדש מחר ,מלא בהפתעות.