בזמן האחרון הקלפים מעידים על אתגרים.
קורבנות,חרבות ועוד חרבות
כאב גב (לחץ ועומס ) וכאב שיניים(בעיות מוסר)
ותוהה מה השיעור שאני לומדת פה.
עכשו נחתה לי תובנה לגבי המוסר.
ניתן לזה לחלחל לאט לאט.
יום עמוס בעבודה וב נסיעות
מפגש יום הולדת הפתעה לצוות
ובדרך חזרה מירושלים ,המוזיקה פורטת לי על הנימים.
מדברת בוואטס עם הג'ינג'ית הצפונית
על גברים ,על עוצמה ,על נשיות ,על רצונות
,על דיוקים ,על אכזבות.
והשיחה הזו היתה כמו חץ למטרה.
כל החרבות ננעצו במקום
שחטו פרות קדושות
שברו אמונות
ובעיקר חתכו בבשר החי
ובלב המדמם.
אחר כך במקלחת שמעתי את כל השירים העצובים ושרתי בקול
ובכיתי קצת,כדי לשחרר ,כדי לפנות מקום
כדי לקלף שכבות
כדי לתת בסיס למחשבות אחרות.
מחר ,מפגש בפאב, חלק קטן בי רוצה שהקופיף יגיע
ואז הנשימה העמוקה משחררת
יהיה מה שיהיה.
אי אפשר לאחוז במים
ואני סיימתי להיות כלי מכיל.