לביאה סגולה

ככה אני אוהבת את קיאנו ריבס:

צעיר

חתיך

עם מעיל עור

בלי זקן

ו...מכשף מהשאול.

למי שלא ראה את הסרט- אנפרדו את עצמכם לבד.

וכן ,יש בסרט גם אפטר קרדיטס .

קבענו להפגש ,הגיק והוויטץ'. לצפות ביחד.

בעוד אני מריירת שם על כל סצנת סלו-מו , הוא בנון-שלנטיות שלו משועשע ממני

ושואל אותי שאלות בחירה . מופתע מהתשובות ואני שמחה.

מוזר ששנים שאנחנו מכירים ומקשקשים

יש לו הומור חד,שנון ועוקצני. כשהוא מגיב לי במשפט אחד- זה בדיוק על התדר הנכון.

אמרתי לו שהוא לגמרי אני ,אבל בבן. 

ולא נפגשנו,עד עכשו. מוזר נכון?

כנראה שהכוכבים היו צריכים להסתדר בשורה וכוכב התפוצץ בגלקסיה אחרת ואיזה יקום קרס לתוך עצמו. 

עובדה שזה קרה,אז נפגשנו וזה היה קליק מיידי,הגי נוח וטבעי וכיף בעולם ,לשבת ביחד בסלון ולראות סרט ולהמשיך את השיחה כאילו אנחנו מכירים שנים.

בעצם,אנחנו מכירים שנים.

היתה שם הרגשת נינוחות חופשיה כזאת. לא מתח מיני,לא רמיזות ולא שליחת ידיים ושום כלום.

והוא לא גיי,סתם ג'נטלמן.כזה של פעם.

כשנפרדנו ליד הרכב שלי הוא עטף אותי בחיבוק.

אי אפשר לקרא לזה אחרת. פשוט עיטוף.

בודדים מצליחים לתת לי הרגשה כזאת בחיבוק.

ממש בודדים. זה כל כך מפתיע.

ביקשתי רשות לתת לו נשיקה

וכמו החיבוק שלו,גם הנשיקה עוטפת לגמרי.

נשאר מתוק בפה.

אני עוד אראה שוב את קונסטנטין

וגם את הגיק הזה.