לביאה סגולה

Can you protect me from myself
And play my part in all i care for
So i can leave the scenery
Tape up my eyes, inject the void
And play my part in all i care for
So i can leave the scenery

השיר הזה יודע לתת את הביט במקום הנכון

ב- void הזה שנמצא בין הריאות

ולפעמים הולך וגדל כמו חור שחור עם כוח כבידה בלתי אפשרי. 

הביט שהוא כמו דופק ומרגיש כמו מכת חשמל.

אני מנסה,באמת מנסה ,למלא את החלל הזה,להקטין אותו ,לכווץ את המימדים.

אבל החיים,כמו החיים ,חזקים יותר מהכל.

ימים קצת חנוקים ,קצת מתישים

מעייפות,מדברים שקורים מסביב ,הילדים,הבית,עבודה והכמיהה וגעגועים.

עוד מפגש עם הבסטיות מרוקן אותי סופית.

יוצאת בשישי בבוקר לשופינג עם הקטנה שלי. להרגיש קצת פאן של אמא ולא רק להיות בתפקיד 'המבוגר האחראי' כל הזמן.

כגיקיות שאנחנו ,זה נגמר בפופים,בספרים וצבעי שיער.

בשבת בבוקר מיו אוספת אותי לסדנא.

לחיבוקים וחיזוקים שאני תמיד מקבלת בשמחה. 

אוהבת את המבטים שעוברים ביננו כל היום,אלו שיודעים מעבר למילים

כי מיו יודעת לקרא אותי במבט אחד. 

אחר כך עוד נשב במרפסת והיא תעזור לי עוד קצת.

הודעה מהוויצ'ר. 

אז מסתבר שנפגשים היום.

ככה? כמו שאני? בהכי לא מפונפן שיש?

-כן, הוא רעב .אליי. 

רעב אליי...מממ.

****

הוא פותח את הדלת והלב שלי נמס בתוך הריקנות הזו. החיבוק שלו ,הנשיקה,מזכירים לי שאני חיה.

יושבים בסלון כמה דקות,מדברים וזה שוב פוער את הבור הזה. לוחץ על מקומות כואבים ואני לא רוצה לפתוח את זה. מתמסרת לידיים שלו  שאוחזות ומועכות והכאב חד ומעורר.

הבגדים כבר עפים אצלו בחדר והוא לא משאיר לי שום מרחב תזוזה.

בין רגליי ,הוא מעיף אותי לעולמות אחרים.

לפעמים מרגישה בעומס תחושתי ,שזה יותר מדי,שאני לא עומדת בזה והוא כבר מנתב אותי ליקום אחר מהקודם.

מותחת איתו את הגבולות שלי ,מאפשרת לו לחקור אותי לאורך ולרוחב.

אחר כך הוא גם מרשה לי להחזיר לו ואני חוקרת את הגוף שלו, אוחזת,מכאיבה ,שולטת( שלא במודע) על העוצמות של העונג שלו

הגוף שלו רועד ,הנשימה נקטעת וקופצת,הלב שלו פועם בחוזקה ,הגניחות שלו מעבירות בי תחושות נעימות.

-עוד לא אמרת שאת מרשה. הוא מזכיר לי

ואני מרשה והוא כבר מעבר לקצה 

הוא כל כך יפה לי ואני נהנית להביט בו.

הגוף שלו עוטף אותי וזה מרעיד לי את הכאב והדמעות עולות.

אני שוב מתמסרת למגע החם שלו,לעיטוף הזה,לנשיקות ,לנשימה שלו.

היד שלו על הגב שלי ,הרגל שלו סביבי ולרגע לא שמתי לב איפה הוא מתחיל ואיפה אני נגמרת...

גל חום שוטף אותי ואני בוערת לרגע.

נדלקת מחדש אבל נושמת עמוק ואוספת את עצמי.

בנסיעה הביתה ,דעתי מוסחת בשיחת טלפון קלילה מלאת געגועים לגדולה שלי.

מגיעה הביתה,לא יודעת ממה מותשת כל כך. 

מתכרבלת במיטה. 

רוצה לכתוב ולא מצליחה.

רק השיר הזה כל הזמן בראש.

הבוקר,ברגישות הבלתי נגמרת שלו ויכולות הכישוף שמפליאות כל פעם מחדש

הוא מבין וקולט ויודע ומרגיע.

וה- void כבר לא מרגיש נורא כל כך.