לביאה סגולה

חודש החגים הזה נגמר.

סתמו כל הגננות והמורות- יודעת שיש לכן עוד יום -'זדיינו לא אכפת לי.

נגמרו בישולים,נגמרו קניות,נגמרו ארוחות משפחתיות,נגמר נגמר נגמר.

פייר ,לא שהיה רע.

האוכל היה טעים

המשפחה היתה מחבקת ומצחיקה וחכמה

ובין לבין הצלחתי גם להפגש עם חברים וחברות וכן...גם עם הוויצ'ר שלי.

אבל די. נגמר .

חוזרים לשגרה. מתחילה שנה על באמת.

באיזה מצב רוח ? 

לא יודעת. 

בעיקר בחוסר ודאות. 

האימג' שיש לי בראש עכשו:

עומדת עם הגב אל העולם

פורסת ידיים לצדדים 

ונשענת אחורה

משחררת עד הסוף 

כמו קלף 'השוטה'

רק בלי הפרצוף המחייך.

אני עוצמת עינים 

ונזרקת אחורה

להתרסק על הצוק?

או לעוף גבוה?