כמו שכתבתי בפוסט הקודם
הוא אמר שישתדל להגיע
כי אמרתי שאני אתאכזב קצת אם לא.
מעיזה להגיד את זה לראשונה,
במקום לבטל ולהגיד 'לא,הכל בסדר,לא חשוב '
זה חשוב לי.
יודעת שזה לא פשוט במצבו ,יודעת שזה מצריך ממנו הרבה ועדיין מתקשרת את הקושי שלי גם.
אז הבטיח שיבוא לקינוח וכיון שזו לא ארוחה בארמון בקינגהאם , לא ידעתי איזו שעה זו תהיה ושחררתי.
שיערתי שבמידה ויהיה מאוחר מדי ,הוא כבר ישלח הודעה ויבטל .בחרתי להתמקד ברגע.
כשישבנו לשחק במרפסת,נשמע צלצול בדלת והוא הופיע והלב שלי דילג. בשיא הטבעיות הוא נכנס ,אפילו לא קמתי,לא יודעת למה.הוא רכן אליו לנשיקה והתישב לידי.
כשמיו כתבה לי על זה בבוקר ,זה פתאום נחת ,אז שוב,סליחה.
מכניסים גם אותו לסבב טאקי,אף אחד לא יתחמק פה ! תוך כדי המשחק ,הידיים נשלחות ללטף,לשלב אצבעות,אני מביטה בו מהצד,רוצה לטרוף אותו. הגוף שלי מכוונן לנוכחות שלו.
כשכולם הולכים ,אני מכבה את האורות. יושבים במרפסת,קצת עשן ,נהנים מהשקט ומדברים על הילדים.
הוא עוזר לי לפנות ולהתפנות לחדר. מדליקה את הכוכבים החדשים מעל המיטה.
נצמדת אליו ומתנשקים ארוכות. איך אני אוהבת את הנשיקות שלו. כאלו עמוקות ונוגעות. הצוואר שלו מזמין וטעים לי. הידיים מטיילות ,אוחזות,מגרות
ולאט לאט אני מרגישה את הבקתה ביער סביבנו ,את השקט ,את הספייס הזה שהוא רק שלנו,בתוך כל המציאות הזו.
מתישבת מולו ושומעת אותו לוחש לי. מתאר מה אני עושה לו והגוף שלי נטען באנרגיה שיכולה להאיר חדר.
המיטה מקבלת אותנו ברכות נעימה.
הגוף החם שלו צמוד לשלי,מגרה אותו כמו שהוא אוהב. הכל רגוע ואיטי ואנחנו לוקחים את הזמן. לא ממהרים.
ו... יש דברים שלא אפרט כאן כי כמו שאמרתי לו - זו אינטימיות שלנו ולא לנחלת הכלל.
רק אומר שהגוף שלי חווה איתו דברים שלא הרשיתי לעצמי עד כה.
דברים שהיו טאבו ,מתמוססים.
האמון שלי בו מוחלט וטוטלי.
לא סתם אני קוראת לו וויצ'ר ,אבל אתמול מצאתי לו כינוי חדש ' beast' כי לגמרי הרגשתי נטרפת.
הוא לש אותי כמו שאני לשה בצק שמרים . אני אוהבת את הגוף שלי כשאני איתו. כשהוא נהנה ממנו.לא יודעת איך לתרגם את זה את המילה feast זה לא במובן של לאכול אלא סוג של... תאווה.אוה! זאת המילה שחיפשתי. תאווה!!לגמרי מרגישה את זה ממנו וזה מעיף אותי.
נחים לרגע ואני רוצה אותו.
אני אוהבת לענג אותו ולא שבעתי ממנו. רוצה לראות אותו ,נהנה,גונח,מגיע אל הקצה ומעבר.
הראש שלי ליד הלב שלו. הפעימות באוזן שלי,בקצב אחיד,מהירות וחזקות,היד שלי סביבו,מתבוננת בקצב הנשימה שלו ,בית החזה עולה ויורד.
מתחפרים לנו בשמיכה ואני מסתובבת עם הגב אליו,הראש שלי על היד שלו והוא מסתובב אליי,נצמד חזק ועוטף אותי עם כל הגוף
לרגע הלב שלי...עוצר.עוצר!!
גם עם הבקתה הזו תתעופף לארץ עוץ ,לא אכפת לי. לא אכפת לי כלום ברגע הזה. המציאות לא קיימת.
רק הגוף החם שלו הצמוד אליי,הידיים המחבקות,הרגליים המשולבות והנשימה הסדירה שלו באוזן שלי.
מנסה להסדיר נשימה. בבקשה אל תבכי עכשו. בבקשה. אל תהרסי את זה ,אל...עוד נשימה ועוד אחת ועוד... אל תבכי...בבקשה...אל תבכי - אני מדברת לעצמי בראש. תתרכזי בנשימה שלו ,תעתיקי,כן...ככה...תרגעי,תנשמי.
תוהה אם ישאר לישון ,יודעת שלא ונרגשת מזה שבכלל נשאר כל הזמן הזה.
בכלל,שבא.
מלטפת אותו כשהוא מתלבש ,להרגיש אותו עוד קצת. רק עוד קצת.
ונפרדת ממנו ליד הדלת.
צופה בו מהמרפסת עד שהרכב שלו מתרחק במורד הרחוב.
נכנסת למיטה ,מתכרבלת לי.הפעם לבד.
מנסה לישון ולא מצליחה.
הלב נסער מדי.
רואה קצת נטפליקס עד שהטלפון נופל לי.
ציפורים משוגעות שצורחות במרפסת מעירות אותי בבהלה. אני קמה לגרש אותן וחוזרת לישון. הפעם קצת יותר רגועה.
הוא הבטיח לבוא לקינוח ובא.
ואיזה קינוח טעים שזה היה.
💜
