לביאה סגולה

אז קודם סיפור שיקדים את ההקדמה.

(כן אני במצב רוח טוב .לא אופייני . סתמו. לפני שיעבור לי) 

משהו במפגש הקודם יצר לי קצת חוסר ודאות .

אולי האיטיות הזאת קצת העלתה לי זכרונות של מה קורה שהכל הופך איטי.

למרות שהיה מדהים קודם.חוויה בקטע אחר. אבל אני מפחדת מווליום נמוך.

אולי דברים שנאמרו או שיחות אחר כך 

בשילוב של לחץ בעבודה , כולם חושבים שהם ילדים יחידים כולל הילדות שלי.

עם המלכה האם -לרוץ לבדיקות

הגדולה במבחני קצונה. 8654356 טלפונים ב 24 שעות

תחושת בטן לא טובה שמתגלה כנכונה שמצב בריאותי לא ברור של אחת הבסטיות

וכל הצונאמי שעבר בזמן האחרון.

יום חמישי נכנסתי לואקום. קמתי בבוקר לחוסר חשק טוטלי. כל מה שעשיתח כל היום ,זה להחזיק את הטלפון ביד. אפילו לא התכרבלתי. לא רציתי ,ידעתי שזה יעורר את העצב ולא רציתי להרגיש כלום.

אז מה שנשאר זה לחפור עם הבסטיות ולשוטט באפליקציות טמטמת כמו אינסטה וטיקטוק. כי כלבים זה מצחיק ומשפטי העצמה זה נכון ומעצבן. 

הוויצ'ר קולט את הוויב,כי הוא וויצ'ר מדהים כזה.

אני מחליטה לא לעגל פינות וקצת נכנסת בו ופורקת את הקושי שלי.

של שתיקות ,של הרחקה ,של חוסר הודאות ,שמכסה למעשה על הפחד לאבד אותו . על ההרגשה הזו שקיבלתי השבוע שהנה ,זה הולך להגמר כי הוא קצת מיצה את זה ? או שלא? כי לאן עוד נגיע? מה נשאר עוד לחוות ? ואולי אני כבר משעממת אותו? 

בואקום הזה ,אין לי הרבה אויר והמיינד שלי נחבט מקיר לקיר בלי תשובות,רק בנפילה חופשית. מחכה לבום של הנחיתה בלי מצנח.

קלף השטן עומד לי מול העיניים ואני לראשונה לא רוצה לראות את האמת.

ואז הוא מושיט לי יד.

הוויצ'ר . לא השטן.

אני קצת בשוק מזה. לא רגילה.

 

הוא דיבר על לתת לי דיסטנס. אני שונאת דיסטנס במצבים כאלה. מרגישה עוד יותר לא מובנת ולבד. במצבים כאלה אני הכי צריכה חיבוק.אני כואבת את הדיסטנס והוא מבין.למרות שעובר שיט משלו וזה לגמרי גורם לי להתבייש ולכעוס על עצמי שמעמיסה עליו את שלי.

אז הוא מושיט יד והכי קל לי להשתבלל ולסרב אבל אני לא יכולה. אני לא רוצה. אני צריכה. אותו.

 

מגיעה אל הבקתה,הוא עייף.

גם עבר שבוע לא פשוט ועכשו גם אני...

הוא מספר על המצב ואני מקשיבה ,מבינה את הקושי ומצטערת שלא יכולה להקל עליו באיזו צורה.

לפחות הוא חולק איתי,מספר,משתף ,יודעת שזה קשה לו ,אבל אני שם בשבילו. לא שופטת ,תומכת במה שיכולה.

המגע בלתי נמנע. הליטופים ,הנשיקות,החיבוקים ,בקירבה האינטימית הזאת ואני מרגישה לאט לאט שאני נוחתת על קרקע רכה ולא נחבטת בה .

שהנה המצנח נפתח ואפשר שניה לנשום

לנשום אותו ,לנשום דרכו.

אני מורה לו איך לגעת ומה לעשות והוא מכיר את הגוף שלי עוד מגלגול קודם ויודע להביא אותי עד לקצוות ומעבר.

נהרות של תשוקה זורמים ממני,לא רגילה לזה ,תמיד שנאתי את זה בגוף שלי ועכשו זה כל כך מבורך והוא נטרף מזה.

אני לא שובעת מהגוף שלו ,הידיים שלו ,מהנשיקות שלו ,מהתשוקה הזאת. גם הוא מורה לי איך לגעת ומה לעשות.

עד ש...

עד שקורה משהו 

והחדר מתפוצץ סביבי ומתוכי.

רגע אינטנס כשהוא מאחורי ובתוכי והיד שלי מטיילת אל נקודה מסויימת . משהו קורה שם ואני מתנתקת ולא יכולה להפסיק.

הוא לוחש לי משהו באוזן 

ואז הדמעות פורצות כל סכר  ולא ברגוע

וכל הגוף שלי רועד בבכי 

בכי כזה שנקרע ממני בקול רם

כמו שלא בכיתי כבר שנה

על מה אני מתאבלת? 

מה נקרע לי מהלב כרגע?

אני לא יכולה להסתובב אליו

רק מניחה ידיים על הפנים ומייללת בבכי.

מתביישת.

ממלמלת התנצלות כי מרגישה שהרסתי את ה FLOW שהיה. 

כמו תמיד....

 

והוא אוחז בי בעיטוף ,קולו המרגיע באזניי

הוא מניע את שנינו באיטיות כמו מערסל אותי

ואני לא מצליחה להפסיק לבכות.

איזו מתוסבכת אני. מה הוא צריך את זה ?

 

הוא בודק שאני בסדר ומביא לי מים

דואג לי .

נשכב על המיטה ולוקח אותי אליו ומחבק מרגיע

ואני מצליחה לחזור לנשום

מרגישה בחוף מבטחים. 

מרגישה שזה מה שהייתי צריכה כרגע.

את העוגן הזה.

 

הידיים שלי מטיילות על הגוף היפה שלו 

נשענת על הקיר מולו ומסתכלת עליו בזמן שהוא מתענג ומתאפק ונושם.

ואז ,הוא אומר בשקט :

"אני רוצה לזיין אותך עכשו."

בעבר ,משפט כזה היה מקריפ אותי

מכווץ אותי ,מוריד ממני כל שארית תשוקה בגוף.

והייתי בורחת ,כועסת.פוחדת מפגיעה.

 

אבל כשהוויצ'ר אומר את זה ככה ,

בחשכת החדר

באוירה מחושמלת כזאת 

זה מגביר לי את הגוף ואת המיינד לפול ווליום.

ואז גם אני רוצה. אני רוצה !!!

למה איתו זה אחרת ? כאילו הכל בתדר אחר.

*****

הרעש של המזגן .

אני מקשיבה לשקט מסביב.

עטופה בזרועותיו,בגופו. 

הוא נרדם ,שומעת את הנשימה שלו באוזן

הגוף שלו נרפה מדי פעם

ואז חוזר לשליטה.

יכולתי לתת לסנדמן לפזר לי קצת חול בעיניים ולהרדם אבל מכבדת את הרצון שלו.

נפרדת ממנו בחיבוק ונשיקה

מודה לו על הכל 

ומודה שהייתי צריכה אותו הערב.

 

נוסעת הביתה. הפעם לאט.

לא שמה לב למוזיקה 

כי בראש רץ לי שיר אחר.

בבוקר כבר אחפש אותו ביוטיוב ואקשיב לו

החיוך הוא בלתי נמנע

וביתר האלבום גם הגוף יזוז.

מדברת איתו בהודעות ונזכרת בכל רגע.

הגוף עדיין פועם.

הסימנים התאומים חזרו למקומם.

הכל טוב.

 

עכשו באמת הכל טוב.