לביאה סגולה

הבלוג הזה מזמן הפך להיות היומן שלי. בלי קשר לסקס בדסמ מפגשים אנשים וחיות אחרות.

אז הרשומה הזאת היא כזאת. מי שרוצה מוזמן לדלג.

כשיש מישהו במצוקה/חולה לידי,

אני נכנסת ל mode active 

תפעולי,ממוקד פתרונות,טיפולי. 

הרגשות נכבים ומונחים בצד 

לרגע ,

לימים,

לכמה זמן שצריך.

מתמקדת בפעולות,מה צריך לעשות ,למי צריך להתקשר,מה להביא,מה לתת,להכין רשימות,לדאוג לטיפול שוטף.

אני יודעת שברגע שאשחרר טיפה את המכסה זה יתפרץ

כל הפחד

כל הבכי

כל חוסר האונים

כל העצב 

כל הקושי

אז עדיף בינתיים לסובב את המכסה וללחוץ חזק. 

לנשום נשימות שטוחות

ולדחוף את הדמעות חזרה לעינים.

אל תהיי בלחץ -אחותי מרגיעה אותי.

אני לא- אני עונה.

אני באמת לא. המוח כאילו עובר לגלים אחרים. כמו רעש לבן.

ממוקד רק במה שצריך. 

Flight or fight

 כנראה.

יגיע זמן שגם המכסה הזה ישתחרר ואז 

 All hell will break ? 

 לא בטוחה. 

אני כבר לא שם.

מה שבטוח,אני אצטרך מנוחה ולחדש כוחות ולמלא מצברים.

איך זה יקרה- לזה כבר היקום ידאג. 

אַחַת לִתְקוּפָה מַכָּה בִּי סוּפָה

עוֹקֶרֶת קִרְעֵי עֲנָפִים עֲיֵפִים

וַאֲנִי בְּסוֹפָהּ כְּמוֹ חַיָּה שְׁסוּפָה

מִתְבּוֹנֵן בְּנִדְּחֵי עֲנָפַי הַשְּׁפוּפִים

כשהכל ייגמר כך או כך ,

אעתיק לפה גם את הסוף של השיר.