לביאה סגולה

כי בית חולים וזה. 

זה הזוי איך השגרה מתפוררת במצב כזה.

דוקא במקום שיש בו הכי הרבה בלוני חמצן - נגמר לי האויר.

התלבטתי אם להביא את המחשב הנייד כדי לעבוד ,בסוף ויתרתי

עכשו מתחרטת

מה שבטוח - יש פה שקט יחסי וימבה זמן.

מכווץ לי את הלב שלא יכולה להיות עם הילדות שלי.

לחלוק איתן את ההתרגשות

אבל מה לעשות 

לאן להתחלק קודם

מה סדר העדיפויות ?

מתגעגעת לימים שקטים יותר

מבטיחה לעצמי הבטחות

אבל בפועל 

חיה מיום ליום

משעה לשעה

מדקה לדקה

עד שהכל ייגמר.