לביאה סגולה

חושבת שאנחנו כבר משוגעים

לא בטוחה אם אחד על השני,כנראה שגם לא אדע לעולם,

או סתם משוגעים באופן כללי.

לנסוע עד הצפון להופעה? עוד לפני שסיים את המשפט ,כבר קניתי כרטיס. 

מה שיהיה יהיה. והיה הרבה .

-אולי כדאי שנמצא איפה לישון? 

מי יכול לנהוג הביתה אחרי הופעה כזו.

אוהל? לא. מפונקים מדי.

צימר ? לא . יקר מדי . ברמות מוגזמות.

מלון? וואלה -סבבה לגמרי. העיקר שתהיה מיטה ומקלחת.

ועד שזה קרה ..... המצב הרגשי שלי צונח . (מי שלא קרא בפוסטים האחרונים -נא להתעדכן) 

מרגישה בנפילה חופשית ,בלי מצנח ורק מחכה לבום.

חופרת בלי סוף לחברות. שוקלת לבטל הכל ,להתנתק ,להתרחק ,להתחפר ,להשתבלל.מרגישה שצורחת ולא יוצא לי קול מהפה.

אז יוצא במקלדת.

יום לפני- נגמרת בעבודה ,מבשלת עד הלילה ,ישנה חצי שעה והולכת לסינאטיקס. ערב מדהים ,אכתוב עליו בהמשך אבל גם שם זה לא מצליח להרים.

עד הרגע האחרון אני בחוסר ודאות.כועסת,מתוסכלת,עצובה.

ובכל זאת ,שישי אחהצ,אורזת את עצמי ונוסעת בדמעות לאסוף אותו. 

הראש שלי בכאוס ,לא יודעת מה יהיה בסופש הזה.

אני רואה ומרגישה את הסטרס או העייפות שלו מרחוק. חושבת על הרע מכל.

אבל אז  הוא פותח את הדלת,רוכן אליי ומנשק אותי 

ובשניה הזאת,כל החומות שלי מתנפצות לרסיסים.

You put your arms around me and I'm home.... *

איזו השפעה יש לאיש הזה עליי ....

המשך יבוא...

*arms- christina petry