לביאה סגולה

עבורי,מוזיקה ,זה כמו החמצן שאני נושמת.

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע. (ש.ארצי אמר וצדק )

כשיצאתי מהבקתה ביום ראשון בלילה ,

הפעלתי פלייליסט רנדומלי

ובשיר השלישי כיביתי את המוזיקה. כי הסכר נפרץ בחוסר שליטה

ואף אחד לא היה זמין לשיחה 

כיביתי את המוזיקה - 

עד היום. 

ולא שהיום זה פחות קשה להקשיב לשירים

פשוט,מרגישה שחסר לי קצת אויר לנשימה

אז רגשות זה לטוב ולרע.

שבוע קשוח עבר.למי היה זמן להתאבל,אבל סופש מגיע וזה קצת מפחיד אותי.

יודעת שבאיזה שלב אצטרך לעבור בבוץ הזה.

שבוע קשוח של עבודה ומשימות ומחלות ובתי חולים.

עד שאתמול אמרתי 'די'.

יצאתי ב 11 בלילה וחזרתי ב 2 . 

שינה זה לגמרי אוברייטד.

גם ככה אני על אדים כל השבוע

ולמה בכלל לישון ,כשכל פעם עוצמת עינים וחולמת עליו.

לוקחת יום ביומו. יש מי שעוזר ומחבק ותומך.

אחיות ליבי.

מחר בערב מסיבת ריקודים,אולי הגוף קצת יזוז וישתחרר 

אבל יודעת שהחיבוק שלו יחסר לי 

הליטופים תוך כדי,הנשיקות.

לא יודעת מתי אוכל לכתוב שוב.

כל מילה יוצאת ממני בכזה כאב שחותך .

בינתיים חזרתי למוזיקה. 

גם זה משהו.