אחרי כל כך הרבה זמן. נדמה שעברו עשר שנים .
הלכתי למסיבה של הקהילה. בהתחלה התלבטתי ,גם בגלל הנהיגה ,גם בגלל המסיבה עצמה. כרגיל ,זו מי שאני. קודם פאניקה ,אחר כך נסתדר.
אבל הוויצ'ר בא איתי ,אז מה יש בכלל להתלבט.
איזה כיף לרקוד איתו . הוא יודע לזוז . זה לא מובן מאליו בכלל !
ונעים להצמד אליו ולהרגיש את הגוף שלו ואת הידיים שלו מסביב. מלטפות ולשות את הקימורים שלי.
וככה באמצע הרחבה העולם עוצר כשאנחנו מתנשקים.
ובמסיבה מסביב. כל כך הרבה חברים וחברות.חיבוקים ונישבוקים כמו במפגש בבר.
מיו ואושה ולוש ועוד מלא חדשות שהכרתי לא מזמן. אנרגיות של אהבה ורוגע וחיבוק .
מסתבר שאני מכירה דיי הרבה אנשים משם וכולם מקסימים ומחייכים ונהנים לפגוש ולשאול מה נשמע .
בדרך חזרה אני נוהגת והוא לצידי. ידו מלטפת את פנים הירך ועוצרת . אני מחייכת כשמבינה שהוא נרדם אחרי יום קשוח במיוחד.
שרה לי עם המוזיקה בפלייליסט.
ליד הבית שלו אני שואלת בזהירות אם רוצה שאשאר.הוא ענה שעייף מדי.
וזה בסדר. גם אני ..רוצה כבר להגיע הביתה . לקפה שלי ולפיג'מה המחממת והפוך.
נצמדת אליו בנשיקה וחיבוק אחרון.
ונפרדת.
איזה ערב מתוק שכזה. כל מחשבה שלילית קיבלה עברה וחלפה
הפוקוס היה כל כך שונה
הסערה בפנים שקטה.
הזאב הלבן גרגר בהנאה ועצם עיניים.