ואיך בשניה ,הכל מצליח לערער את מעט השלווה שהיתה לי
והכל צף מכיוון מפתיע
ושוב ההרגשה הזאת של בחירה לעשות מה 'צריך' ולא מה ש'רוצה'
והתחשבות באחרים ועוד ויתור על עצמי.
וכמה תמונות בוואטסאפ שגורמות לכל הבעסה הזאת להתפרץ בבת אחת
ובדיוק הוא שולח לי הודעה ואני עונה
והוא מרגיש ומתקשר ואני לא יכולה לעצור את הדמעות
של התסכול,של הכעס ,של הסחרור הזה שלא נגמר.
הוא מרגיע ומבין ומכיל
ומבטיח לבוא בערב
זה הדבר היחיד שמרגיע אותי
מרגישה כלכך מטופשת,כמו ילדה בטנטרום
מבינה שאני מוצפת גם ברגשות אשם
גם כלפיו
למה הוא צריך את השיט הזה עכשו?
הוא בכלל מבלה במסיבה.
למה הוא צריך אותי עם כל הבלגנים שלי ?
אוף די !
מנסה לאסוף את עצמי ולנשום עמוק.
כנראה שיש בי עוד גלים של כעס ותסכול
על כל מה שקרה בשנה האחרונה ועוד ממשיך לקרות
והמצב הזה שלא נגמר ואין לא פתרון.
בשניה אחת שהכל מתהפך.
אני מנסה בכוח לעצור את הגלגל מלהסתובב אחורה ולהתחיל לסובב אותו בחריקות קדימה.
הזמנתי כרטיסים לסרט של בוב מארלי.
אולי שעה וחצי של רגאי יכניסו קצת אור.
נראה.