אז בוקר ,שבת והגוף שלי עייף עייף וחורק.
כדור אופטלגין וחוזרת לישון להתכרבל עוד קצת לידו.
זה שהוא ישן אצלי כשהבית לא ריק....
זה. אף.פעם. לא.קרה.עם.אף.אחד. אחר. Ever !!
להתעורר לידו ,לשתות קפה יחד ,ארוחת בוקר.
כולן אצלי עדיין נוחרות...
הוא יוצא אל ביתו ואני נשארת להתארגן. מתעכבת ,לא שמה לה עד כמה אבל הייתי חייבת לשבת קצת עם הילדות. לשיחה חשובה.
אני מתקלחת והגב כואב . משהו יושב שם . אני מנסה להבין והדבר היחיד שעולה לי לראש זה -
בכי.
אז אני בוכה ,כמו סכר שנפרץ ואז מגיע כל הקן נמלים על הראש...
כמעט אומרת לו שייסע בלעדיי לחבר שלו אבל מבינה שאני במצב flight וזה לא טוב.
נוסעת אליו ,מוסיקה ברדיו ודמעות בעיניים.
מרגישה שהוא קצת כועס ומעיר לי על זה שפעם הבאה אודיע לו .
והנה עוד נמלה מצטרפת לקן.
מוזיקת טראנבס בפול ווליום ואני מרגישה שאני לא בתדר הנכון,אבל הוא כל כך ב zone שלו . נהנה מהמוזיקה ,אני נהנית לראות אותו ככה,באורות.
עוצמת עינים ונשענת על החלון- שמש !!!.
מטעינה מצברים כמו סופרמן.
'מה את לא אומרת לי ?' -הוא שואל
ואני מחייכת. עדיף לחכות אחרת ייצא לי עקום ולא רוצה להרוס את היום הזה.
מגיעים לשער הצהוב ומשם לבית של חבר.
חצר מלאה בעצים,פרחים ,מוביילים תלויים ומוזיקת צ'יל מרמקול נסתר .
אני מתנחלת על הספה בחצר ומרגישה איך התדר מתקוונן חזרה לרוגע.
ליקום יש דרכים משלו לסדר ענינים.
הקונדסון עסוק בלבחון את בית העץ ואני שוקעת בהקשבה לשיחה מענינת.
המארח מביא תיבת אוצרות ואני מכינה מובייל מחרוזים בצורת דגים.
Flow של מים . איך הכל מסתדר .
אוירה כל כך נעימה וזורמת.
תה ונשנושים ושיבארי ועוד חברים מצטרפים.
חייבת להזכיר שבין לבין היתה גם לולינות. ליטרלי . של קרקס בצורת טיפוס על טריפוד של 200מטר באויר...
טוב אולי לא 200 מטר ,אבל זה הרגיש לי ככה אני מתה מפחד רק לצפות בזה.
הערב יורד ואנחנו חוזרים לאוטו. הפעם אני מרגישה בטוחה יותר להגיד שלא בוויב של טרנס והוא מחליף את המוזיקה.
ככה. הכי פשוט שיש.
אז למה לא יכולתי להגיד את זה קודם ?
קצת קשה היה לדבר עם קן נמלים בתוך הראש.
אנחנו שרים עם ויטני יוסטון וריטה ועוד כמה בדרך.
ובבית הוא דואג שאוכל .
הוא אומר שהוא חושש מחוסר התקשורת שלי
ואני מרגישה את האי נוחות הזו בגוף
אבל מתעשתת ולא מרשה לפרשנות שלי להמשיך
אנחנו מדברים על זה לעומק
על הצורך שלי לקחת אויר לפני שמגיבה כשאני בחוסר נוחות
עצם זה שאני מזהה שאני בחוסר נוחות - זה כבר צעד גדול . כי אני נותנת לזה להיות. בעבר ,זה היה מכניס אותי לחרדה.
לפעול מתוך חרדה זה לא דבר טוב .
אז קודם כל לתת לזה מקום ,להוריד את המפלס ואז אפשר לבחון יותר בבהירות.
מדברת איתו על חוסר הבטחון שלי ,שאני לא אעמוד בקצב שלו והחשש מזה שזה יחסר לו ואז יתיאש ממני.
הוא מבקש שאסמוך עליו ,שאם משהו לא יהיה תקין - הוא יגיד
אני נושמת עמוק ושוב מאשרת לעצמי ולו בהבנה שאני חשובה לו והקשר חשוב לו.
אני מביטה בו ונזכרת בשיר של ורד מוסנזון על 'איש שהיה לי חכם נורא' .
מבינה שאולי ,פעם ראשונה,אני חווה תקשורת כנה ,נקייה ולא שופטת,בגובה העיניים,לא מאשימה או מתקרבנת.פשוט מתוך רצון כנה להבין ,להכיר ,לשפר ולאהוב.
בעיקר לאהוב.
ואני מבינה שוב ושוב שבכל רגע איתו ,רק מעצים את האהבה שלי אליו.
★★★★★★★★
השעה מגיעה והגיע הזמן להתלבש ולהתארגן לסדום פורים משוגע.