לביאה סגולה

לפעמים אני מרגישה שהחיים מותחים יותר מדי את החבל. 

שמעתי מסר ממישהי השבוע שלא להלחם בקטנות. לא להתעקש .

אבל למה ככה יקום ? 

זה קטנות זה ? 

כמה חיכיתי לערב הזה ,עד שכבר הזדמן

והתארגנתי להיות איתו כל הלילה במועדון

אבל.... החיים קורים 

ואני אמא לפני הכל ואולי זה סדרי עדיפויות שאין באמת אפשרות לשנות.

כי אני תמיד אהיה אמא לפני הכל.

כי אני כזאת ואולי זו טעות ואולי אחרים חושבים אחרת או שמצליחים לחיות אחרת. כי תמיד יש פתרון אחר . אני פשוט לא רואה אותו או שבוחרת לפעול על אוטומט.

מה שבטוח עצוב לי כרגע. 

ממש עצוב 

ואני שונאת את זה . 

שונאת את יסורי המצפון שעולים לי עכשו.

על הרצון הזה להיות איתו לעומת הצורך להיות איתה.

ושוב עולות לי מחשבות שאני מעדיפה לסלק.

חיים במבחן.

נמתחים עד הקצה.

באסה.